בפרשתנו מסופר על חלוקת הארץ הצפויה לדור יוצאי מצרים – כל אחד יקבל נחלה בארץ. מיד לאחר מכן אנו פוגשים את חמש בנותיו של צלופחד, אשר נפטר בהיותו במדבר. הן מתייצבות לפני משה וזקני העם ושואלות: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו".
על פי הדין המקראי, רק הבנים יורשים את האב, ובמקרה שאין בנים הירושה אמורה לעבור לאחי האב (ההנחה היא שלאחר שהבת תינשא לאיש בן שבט אחר, תעבור הנחלה ממשפחתו). בנות צלופחד מבקשות שבמקרה כזה, הנחלה תתחלק בין הבנות.
משה אינו עונה מיד. המדרש מסביר שנתעלמה ממנו הלכה. הוא מפגין ענווה ושואל את ד' מה לעשות במצב כזה. תשובתו תומכת בטענת בנות צלופחד, וכך מתחדשת הלכה בתורה: מעתה, כשאין בנים – הבנות תנחלנה את אביהן.
אין ספק שיש כאן תקדים בלתי רגיל בעולם העתיק, אך מה גרם למהפכה הנשית הראשונה בהיסטוריה?
ניר מנוסי מציין שני דברים שכדאי לשים לב אליהם.
קודם כל, בנות צלופחד לא באו בתביעה עמומה לשם "שוויון", וגם לא למען "זכויות" ערטילאיות. הן מבקשות בקשה קונקרטית שנועדה לכבד את זכרו של אביהן – "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו?". בקשת הזכויות היא אינטרס משפחתי וציבורי, לא אישי. מסתבר שמהפכות טובות קורות כשאתה לא חושב על עצמך אלא על החברה בכללותה.
הדבר השני הוא שחז"ל מציינים כי הלכה זו ראוי היה משה לאומרה – ונשתכחה ממנו. איך יתכן שמשה רבנו, גדול הנביאים, שכח הלכה, ואילו בנות צלופחד, שכלל אינן מחויבות בלימוד תורה, יודעות אותה? בתורת הסוד מסבירים כי בנות צלופחד שייכות לתחום אחר של לימוד. משה מייצג את דבר ה' העקרוני, את הכללים, שמאפיינים יותר את התורה שבכתב ואת החשיבה הגברית. ואילו בנות צלופחד מייצגות את ההלכה כפי שהיא מתגלה ומופיעה בחיים, בחיבור בין העקרונות הגדולים לחיים עצמם. זהו מאפיין של התורה של החשיבה הנשית ושל התורה שבעל פה, שזהו אולי אחד המופעים הראשונים שלה.
ולבסוף, אפשר לראות כאן את האינטואיציה הנשית המיוחדת, שמרגישה כיצד הדברים אמורים להתנהל. מתוך מתן כבוד רב למשה, לזקנים ולמציאות הגברית שבתוכה הן פועלות, יודעות בנות צלופחד למצוא מקום שמעצים לא רק את הקול הנשי, אלא לא פחות מכך גם את אותם גברים שנעשים גרסה טובה יותר של עצמם. נשיות במיטבה.
שבת שלום!
דרור יהב
https://youtu.be/F_MOV87ow8M
להצטרפות לסוכרייה לשבת:
https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
