הרבי מלובביץ נהג לעמוד בימי ראשון ולחלק דולרים ושאר ברכות לאנשים שבאו להקביל את פניו. למרות גילו המתקדם, קרוב ל-90, הוא עמד במשך שעות ארוכות על רגליו, עודד ושאל, הקשיב וענה, התעניין, בירך וחילק לכל אחד שטר של דולר כדי שייתן לצדקה. כששאלו אותו איך הוא לא מתעייף, ענה: כשסופרים יהלומים – לא מתעייפים!
פרשת כי תשא פותחת במפקד הראשון של בני ישראל במדבר. במקום לספור אותם אחד-אחד, ה' מצווה את משה להשתמש בשיטה מיוחדת: כל אחד יביא מטבע של מחצית השקל, ובסוף יספרו את המטבעות כדי לברר כמה אנשים ישנם.
למה להשתמש בשיטה כל כך מוזרה? מה הבעיה לספור אותם? התורה מזהירה שאם יספרו את בני ישראל, תבוא מגפה. כך אכן קרה בימיו של דוד המלך, שביקש לספור את עם ישראל ובתגובה העם ספג מגפה קשה.
גם היום, כשרוצים לוודא שיש מניין בבית הכנסת, לא סופרים את הנוכחים אחד-שניים-שלושה, אלא משתמשים בפסוק בן עשר מילים, בדרך כלל "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם'", או "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ" או פסוקים אחרים.
מה הסיבה שאסור לספור אותנו?
רש"י מסביר שזה מחשש לעין הרע. "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין", וכל פרסום והחצנה של מידע חיובי מביא לקנאה ולקארמה רעה.
רבנו בחיי מסביר שדרך התורה לדבר על כלל ישראל. כשאנחנו ביחד, יש עלינו השגחה מיוחדת. לכן מתפללים במניין ולא לבד – כי לכל אחד מאיתנו יש חסרונות, חטאים, עבירות, חוסר שלמות. היחיד יכול לצאת חייב בדין, אבל תפילת הרבים שמשלימים זה את זה תמיד נשמעת, וכשמסתכלים על עם ישראל כאומה אחת, "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", כל החסרונות נבלעים ונשארת רק המהות הנצחית והשלמה. אולי כדאי להיזכר בזה בימים האלה.
הרב זקס ע"ה הוסיף רעיון מבריק: למה התורה ציוותה על כל אחד להביא דווקא מחצית השקל? כאן אנחנו לומדים עיקרון ענק שילווה את האומה הישראלית לדורות. בדרך כלל אומה עורכת מפקד כדי לקבל מושג על הכוח הצבאי, הדמוגרפי או הכלכלי שלה. אבל עם ישראל הוא העם הקטן מכל העמים, וכוחו אינו נמדד בכמות אלא באיכות. מי שרוצה להבין את ערכו האמיתי של העם, צריך לבקש מכל יהודי לתרום – ואז למדוד את התרומה שלנו ביחד.
האין זה גאוני? אוכלוסיה של פחות מ־0.2% מאוכלוסיית העולם הביאה כל כך הרבה חידושים, המצאות ורעיונות ששינו את העולם בכל תחום שעולה על הדעת: במדע, פסיכולוגיה, אמנות, טכנולוגיה, קולנוע, כלכלה, סוציולוגיה, עסקים, אופנה, וכמובן – הרוח האנושית. העם היהודי גידל מאות אלפי נביאים, אנשי ספר, תלמידי חכמים, פוסקים, פרשנים ועוד ועוד, שכולם העצימו את הרוח האלוקית ושימשו השראה לעולם כולו.
זה אולי הסוד הגדול שלנו – כדי להבין כמה אנחנו באמת, צריך לראות כמה אנחנו נותנים.
כי יהודי נמדד לא במה שהוא מקבל, אלא במה שהוא מעניק לעולם.
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת
