קיץ 2006, מלחמת לבנון השנייה.
אני קצין צעיר בצה"ל בבסיס סודי בצפון. חדרי העבודה מלאים חיילי סדיר ואנשי מילואים עד אפס מקום, כל רגע מגיעות ידיעות חדשות על המצב בחזית. המחשבים פולטים חום אדיר ואנחנו מזיעים בלי הפסקה, גם מזגנים ניידים לא מצליחים לקרר אותנו. מעלינו טילים ורקטות בדרכם לישראל, הבסיס לא ממוגן ורק בנס אף אחת לא פוגעת גם בנו.
אחרי משמרת מאומצת, נשאר רק מקום אחד שבו אפשר לצאת להפסקה קצרה: בית הכנסת, מבנה יביל קטן שיש בו מזגן מצוין.
באתי מבית ציוני, פטריוטי, עם זהות לאומית חזקה, הייתי גאה לשרת כקצין בצה"ל, אבל לא הייתי מאלה שעושים קידוש או פוקדים את בתי הכנסת.
וכך מצאתי את עצמי לבדי, אומר קצת תהלים ומתאושש בדרך לעוד משמרת מפרכת. התחלתי לשמוע בראשי דיאלוג בין שני קולות פנימיים, וככה הוא נשמע:
קול א: אתה קולט את הטילים שעוברים לנו עכשיו מעל הראש? איזה נבלות המחבלים האלה שיורים עלינו, מה הם רוצים מאיתנו?
קול ב: מה אתה מיתמם? לארגון שלהם קוראים חזבאללה, "צבא האל". הם עושים את זה כי הם מאמינים שארץ ישראל שייכת להם.
א: חחח! מצחיק מאוד. כולם יודעים שארץ ישראל שייכת ליהודים.
ב: באמת? מי אמר?
א: מה זאת אומרת, זה כתוב בתנ"ך. אפילו בן־גוריון אמר את זה לבריטים לפני הקמת המדינה.
ב: נו אז מה, ממתי אכפת לך ממה שכתוב בתנ"ך?
הקשבתי לדיאלוג הזה. ופתאום הבנתי שבלי לשים לב, נשענתי על התנ"ך כ"הוכחה" לצדקת הדרך, אבל לא באמת התייחסתי אליו ברצינות. הרגשתי שהגיע הזמן לבדוק את הנחת היסוד הזו: אם יתברר שזה "סתם", אני חופשי; ואם יתברר שזה "על אמת", אולי הגיע הזמן לשנות גישה…
וככה התחלתי לקרוא את התנ"ך. אחד הדברים ששמתי לב אליהם היה בפרשת השבוע שלנו. אחרי ששרה נפטרת, אברהם מחפש מקום לקבור אותה. בני חת מציעים לו מקום קבורה בחינם, אבל הוא מתעקש לקנות את מערת המכפלה אשר בקרית ארבע. גם אחרי שעפרון החיתי מכבד אותו בכל הגינונים האפשריים, אברהם לא נכנע וממש דורש לשלם כסף מלא – "ארבע מאות שקל עובר לסוחר".
הדפוס הזה חוזר בעוד שני מקומות בתנ"ך. יעקב אבינו קנה חלקת שדה ליד שכם, ובהמשך דוד המלך רכש את גורן ארוונה למרות שיכל לקבל אותה בחינם. לימים יוקם על השטח הזה הר הבית ובית המקדש.
לכאורה זה לא ברור – הרי בפרשות הקודמות אלוקים הבטיח לאברהם את ארץ ישראל כמה וכמה פעמים, בשביל מה הוא צריך עכשיו לשלם עליה כסף? האם זה רק בגלל הצו "שונא מתנות – יחיה"?
לדעתי לא. אברהם, יעקב ודוד הכירו היטב את הכוח הרוחני האדיר של ארץ ישראל. אחרת איך אפשר להסביר שהארץ הזו משכה אליה כל כך הרבה עמים במהלך ההיסטוריה? איך אפשר להסביר שהסכסוך הישראלי-ערבי מושך אליו כל כך הרבה תשומת לב, בזמן שבמקומות כה רבים בעולם קורים דברים מחרידים אחרים ובכל זאת הם לא מסוקרים באותה אינטנסיביות?
אבותינו הקדושים ידעו שארץ ישראל אינה ניתנת חינם, וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי – "שלושה דברים נקנים בייסורים: ארץ ישראל, תורה והעולם הבא". זכותנו על הארץ אולי ניתנה לנו בירושה, אבל אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לממש אותה, ולא פעם לצערנו יש לה מחיר דמים כבד.
ואולי אפשר ללמוד מזה עוד משהו: כשאנחנו תלויים במתנה של עם אחר, הרבה יותר קל להם לכופף אותנו כרצונם. עצמאות אמיתית ודבקות בדרך היהודית אפשרית רק אם מוכנים לשלם מחיר מלא. בלי הנחות.
וכך, בזכות אבותינו שהתעקשו לשלם, הארץ הזו לא רק הובטחה, אלא גם ניתנה לנו ולצאצאינו – עד סוף הדורות.
שבת שלום
להצלחת כל חיילי צה"ל, שיביסו את האויב ויחזרו בשלום!
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
