איש עשיר שכב על ערש דווי, והפקיד בידי בניו שתי מעטפות: אחת יש לפתוח מיד אחרי מותו, ואחת אחרי השבעה.
אחרי שנפטר, הבנים פתחו את המעטפה הראשונה, נכתב שם: בניי היקרים, כידוע לכם כל ימי סבלתי מקור, ואני מבקש בתור בקשתי האחרונה שתקברו אותי עם הגרביים.
הילדים מיד פנו לחברא קדישא, אבל אלה אמרו שאי אפשר, אסור לפי ההלכה… הבנים התעקשו, הלכו לרב אחר, ניסו להציע כסף – אבל שום דבר לא עזר. האבא נקבר בלי גרביים.
אחרי השבעה פתחו את המעטפה השניה. אבא כתב להם: בניי היקרים, אני יודע שקברתם אותי בלי הגרביים. אבל רציתי ללמד אתכם שלא משנה כמה כסף יהיה לכם, בסוף אפילו את הגרביים לא משאירים…
פרשת השבוע פותחת בפסוק "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם… לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".
במדרש מסופר על הקיסר הדריאנוס ימח שמו, מי שהחריב את ירושלים, שהזמין יום אחד את רבי יהושע בן חנניה אל ארמונו.
"תדע לך שאני יותר טוב מהרב שלכם משה", אמר, "הרי כתוב בתורתכם 'כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת' (קהלת). והנה אני חי ומשה מת, סימן שאני יותר טוב ממנו. מה אתה אומר על זה?"
רבי יהושע החליף נושא. "תאמר לי אדוני הקיסר, אתה יכול לתת הוראה שאף אחד לא ידליק אש שלושה ימים?"
"כמובן", אמר והוציא מיד צו מתאים.
בערב עלו הוא ורבי יהושע אל הגג, וראו עשן עולה מאחד הבתים.
"מה זה?" שאל רבי יהושע.
"אה, זה הבית של שר העיר. הוא חולה, והרופא שבדק אותו אמר לו שלא יתרפא עד שישתה משהו חם. אז הוא מכין תה…".
"תראה מה זה, אדוני הקיסר, אתה אמנם חי אבל עוד לא עברו 24 שעות וכבר בטלה גזרתך. ומשה רבנו, מאז שגזר עלינו 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם', לא מדליק יהודי נר בשבת מימיו! ולא התבטלה גזרת משה מאז ועד היום, ואתה אומר שאתה יותר טוב ממנו!"
מה אמר לו רבי יהושע? הרי הקיסר צודק, אחרי הכול הוא חי ומשה מת.
אלא שרבי יהושע בא ללמד: נראה לך שהחיים זה הגוף שלך? ממש לא. אדם חי זה מישהו שהמסר שלו חי, ואילו אדם חי שלאף אחד לא אכפת מהמסר שלו – זה אדם מת.
במסכת אבות נאמר הרבה פעמים "הוא היה אומר". הכוונה היא שאותו חכם לא רק אמר את זה, אלא חי את זה. "הוא היה" מה שהוא אמר!
כי אתה זה המסר שאתה משאיר ומה שיזכרו אחריך, והאם מישהו בכלל יתייחס למסר הזה.
יוסיף סטאלין היה האיש הכי חזק בברית המועצות במשך כמעט 30 שנה, כולם העריצו אותו ופחדו ממנו פחד מוות, "שמש העמים" קראו לו. אנשים בכו כשהוא מת, אבל קצת אחר כך כולם ראו מי הוא היה באמת ולא רק ששכחו ממנו אלא שנאו אותו. איפה "מורשת סטאלין" היום?…
לא מספיק שיהיה לך מסר, השאלה אם הצלחת להחדיר אותו, להעביר אותו הלאה, לחיות אותו כל כך עד שהוא 'הדביק' גם את האחרים מסביבך. לכל אחד יש איזה משפט מיוחד ששמע מההורים, ממורים או מאנשים שהקיפו אותנו, שהולך איתו עד היום. אז לא צריך לחכות לגיל 120, אפשר כבר עכשיו להתחיל לחשוב, מה המסר שאני משאיר אחריי לילדים, למשפחה, לתלמידים, לאנשים שמקיפים אותי? מה בעצם חשוב לי?
כדאי צריך לזכור שכמו בכל דבר, אי אפשר הכול – צריך להתמקד בנקודה אחת או שתיים, ולחזור עליהן שוב ושוב, כמו שמכינים שניצל – עד שזה נדבק טוב טוב.
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת
