יציאת מצרים מוזכרת בתורה יותר מ-50 פעמים, ועוד מספר רב של פעמים בספרי הנביאים והכתובים. היא מופיעה בתפילות ובברכות שונות, ויש מצווה מיוחדת להזכיר אותה מדי יום: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". בתורה ישנן 32 מצוות שונות שהן 'זכר ליציאת מצרים', והשיא הוא כמובן ליל הסדר, שבו אנו יושבים עם המשפחה, ובייחוד עם הילדים, ומעבירים הלאה את המורשת של יציאת מצרים.
אז למה יציאת מצרים כל כך חשובה לעם היהודי?
כדי להבין זאת לעומק, נביא דוגמה מעולם מושגים אחר. בספרו המצוין "מצוינים" (Outliers), מנסה מלקולם גלדוול למצוא הסבר לתופעה עולמית מעניינת: מדוע תושבי אסיה משיגים ציונים גבוהים יותר במתמטיקה. גלדוול טוען שהסיבה קשורה ל… אורז.
אורז הוא המאכל העיקרי בסין, וגידולו נחשב לאחת המלאכות הקשות בעולם. כדי להצליח לפרנס את משפחתו, חקלאי סיני היה חייב לוודא שהשדה שטוח ככל האפשר, שהמרחק בין הזרעים מדויק, שכמות המים שבה מציפים את השדה מדודה, שניכוש העשבים מהשתילים נעשה בשיטתיות. התכונות הנדרשות לגידול אורז: עבודה קשה, תשומת לב לפרטים וסבלנות, היו הכרחיות למי שרצה להתקיים. לכן הן הפכו לנורמות מוערכות באסיה והועברו מאב לבן, עד שהן הופנמו עמוק בתרבות. באבולוציה שהתרחשה דור אחרי דור, אימצו הסינים את הערכים של גידול האורז לאורחות חייהם. הנה למשל פתגם סיני ידוע: "אל תסמוך על השמיים שיאכילו אותך, אלא על ידיך הנושאות את המשא".
גלדוול טוען שהתכונות הנדרשות לגידול אורז הן בדיוק אלה שנדרשות כדי להצליח במתמטיקה. ולכן, תרבות שהפנימה במשך אלפי שנים את הערכים הללו, תוציא מתוכה מתמטיקאים מוצלחים.
בהתחשב בכך, מעניין להתבונן למה חינכה התרבות היהודית.
אדם שמזכיר יום אחר יום את יציאת מצרים, שמשנן אותה בקריאה בתנ"ך, בתפילה, בברכות, ואת הלילה המיוחד ביותר בשנה הוא מקדיש כדי לספר לילדיו את הסיפור המכונן של עמו – "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" – מטמיע בתוכו משהו. נסו לחשוב על ילד שמשנן את המנטרה הזו מקטנות, וקובע בנפשו שוב ושוב שבני חורין אנחנו. איזה ערך הוא סופג?
אם בסין גידול האורז דרש צייתנות, עבודה קשה ודייקנות, היהודי המזכיר יום-יום את יציאת מצרים יוצק לנפשו את ערך החירות – הליבה של הזהות היהודית.
יציאת מצרים היא לא רק אירוע היסטורי שחלף; היא מסמלת תהליך בלתי פוסק של שחרור מעבדות לחירות. היא מקבעת בתוכנו את התודעה שחירות היא הערך המרכזי של החיים.
כך למשל דרשו חכמינו על הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" – "עבדי הם – ולא עבדים לעבדים". כמו ששר ברי סחרוף, כולנו עבדים: לאנשים אחרים, לדימוי חברתי, לנורמות, לאופנות חולפות, לאידיאולוגיות חסרות ביסוס וכו'. אבל ברגע שאדם משעבד את נפשו למלך מלכי המלכים, האינסוף ברוך הוא, הוא מיד משתחרר מכל שאר השיעבודים.
אבל חירות היא לא רק 'לא להיות משועבד'. חירות אמיתית היא לממש את הפנימיות הגנוזה בנו, את הנשמה האלוקית שיש בכל אחד ואחת ורוצה להתגלות ולהופיע בעולם.
בלילה הזה נתפלל, כמו בכל יום, שאחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה ייצאו לחירות אמת, ויחגגו איתנו את הסדר. נכין להם כיסא ריק בשולחן החג, כדי להראות שלא שכחנו. אבל חוץ מזה נתפלל לחירות אמיתית שלנו, ושל כל עם ישראל, שיזכה להופיע בעולם את מה שהוא באמת – "עם קדוש אתה לה' אלוקיך".
שבת שלום וחג שמח
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
