ידוע הסיפור על נפוליאון, שביקר פעם בבית כנסת בתשעה באב וראה את היהודים בוכים על בית המקדש שחרב. הוא התפלא, איך לא שמעתי על כך בחדשות?.. כששמע שזה קרה לפני אלפיים שנה, אמר שאם ככה הם בוכים על אירוע רחוק כל כך, בוודאי יזכו לבנותו.
על אותו משקל אפשר לומר שאם את ליל הסדר, העתיק בהרבה (השנה מציינים 3,333 ליציאת מצרים!), היהודים עדיין חוגגים ובהמוניהם – בוודאי יזכו לחגוג אותו במתכונתו המקורית, בירושלים הבנויה.
ליל הסדר הוא החג הכי לאומי בלוח השנה שלנו, יום הולדתנו כאומה. ואולי בגלל זה ההגדה מאחדת את כולם, גם אלה שלא מבינים כל מילה. אחרי שנתיים כל כך מפלגות, זה הזמן להיזכר שיש לנו סיפור משותף.
ובכל זאת, בתוך הסיפור הלאומי, יש גם מקום גדול לסיפור האישי של כל אחד. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", או התשובה שמקבל הבן הרשע – "לכם ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל". כי עם כל הכבוד לכלל, בסופו של דבר הוא מורכב מהרבה הרבה פרטים.
יש משפחות שאוהבות לערוך הפעלות, הצגות, קישוטים וחידונים בליל פסח, יש כאלה שלא. הכל נפלא, רק שלא נשכח שהעיקר הוא לספר ביציאת מצרים ולהיזכר בהשגחתו המופלאה של ה' עלינו, על כל אחד ואחד. כי הלילה הזה נועד לעורר בנו את כוח האמונה והבטחון. ההבדל ביניהם הוא שאמונה היא דבר פילוסופי, תפיסת עולם, ואילו בטחון הוא בלב. יכול להיות אדם שיש לו אמונה ואין לו בטחון, אבל מי שיש לו בטחון בוודאי יש לו גם אמונה.
זה הזמן למצוא את המקום שלנו בהגדה. החכמה היא לא להישאר ברובד ההיסטורי, אלא להחדיר לעצמנו שאם היינו שם, גם אנחנו היינו נגאלים. וכאז כן עתה, הרגעים של אכילת המצה ומרור הם זמן מצוין לחשוב על אותם דברים שאולי כבר ויתרנו עליהם, שנראים לנו בלתי אפשריים ובלתי ניתנים לשינוי, ולהיזכר שה' יכול לגאול – כן כן, אפילו אותנו.
שבת שלום וחג שמח
דרור יהב
https://YouTube.com/V0H8lzRMZFE
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
