לוח שנה סובייטי ניסיוני מ-1930: חודשים של 30 יום, שבוע של 5 ימים
כחלק מהמהפכה הקומוניסטית בברית המועצות, המציאו הסובייטים שבוע חדש בן חמישה ימים.
המטרה הייתה לייצר שבוע עבודה שאין בו שום פגרה, כך שהמשק יעבוד בצורה רציפה והעובדים ייצאו לחופש בתורנות. לצורך כך כל יום נקרא בשם צבע אחר – צהוב, ורוד, אדום וכו', והעובדים חולקו לקבוצות לפי צבעים. לדוגמה, "עובד צהוב" נח ביום צהוב, ועבד בארבעת הימים האחרים.
עד מהרה התברר שהשיטה נכשלה כליל – אי אפשר היה לארגן פעילות קהילתית מקיפה ביום המנוחה, כיוון שתמיד היו כאלו שעבדו. כמו כן התברר שצורת העבודה הזו כלל לא מייעלת את פריון העבודה. אך הדבר החמור ביותר, שהוביל לבסוף לביטול השיטה, היה מירמור רב בקרב העובדים, משום שבני משפחה לא הצליחו לתאם את יום המנוחה השבועי שלהם. לכולם היה יותר חופש, אבל החופש הזה היה לבד.
לסובייטים הסתבר שכמו שקבע אריסטו, האדם הוא יצור חברתי. אנשים הם לא מריונטות שאפשר לטלטל לכאן או לשם רק על בסיס של יעול כלכלי. בלי חיבור משפחתי, קהילתי וחברתי עמוק, בני אדם אינם יכולים לחיות.
פרשת השבוע מספרת על בלעם – מין מכשף־שאמאן־קוסם שהוזמן על ידי בלק, מלך מואב, כדי לקלל את עם ישראל.
בלעם, דמות היסטורית שיש בידינו עדויות ארכיאולוגיות על קיומו, נחשב במסורת היהודית לאדם בעל כוח רוחני עצום. חז"ל לימדו שבמובנים מסוימים הוא אף עלה בכוחותיו על משה רבנו, גדול הנביאים.
ובכל זאת, במסורת היהודית בלעם לא זוכה למעמד של כבוד. להיפך, היחס אליו מזלזל. בלעם נחשב לאדם גאוותן, רודף בצע וחסר ערכים.
נשאלת השאלה: אם לבלעם היו כוחות רוחניים כל כך גדולים, למה הוא לא נעשה כמו משה רבנו? למה במקום זה הוא נעשה לאדם רשע?
התשובה נמצאת במדרש במסכת סנהדרין – בלעם מלשון "בלי עם".
בלעם הוא אינדיבידואליסט ש"חי את החלום".
הוא לא מחובר לאף אחד, לשום חברה, לאף אומה, הוא חי עם עצמו ומחויב רק למה שמעניין אותו.
כמו אותם "נוודים דיגיטליים" בימינו, שלוקחים את הלפטופ ומטיילים סביב העולם בזמן שהם ממשיכים לעבוד מרחוק. היום הוא כאן, מחר הוא שם, הכול פתוח.
לפני כמה זמן קראתי תיאור של "נוודת" כזו שטיילה תוך חצי שנה בספרד, בנפאל ובדרום אמריקה. הפוסטים שלה היו יפים ומעוררי קנאה, אבל התברר שיום אחד היא הגיעה ליפן, ושם ראתה משפחה נוסעת לטיול באופניים. פתאום משום מקום היא התחילה לבכות, היא אמרה "אני אולי חיה את החלום, אבל אין לי שום חוויה חברתית אמיתית… בסופו של דבר אני לבד".
מסתבר שהחלום האינדיבידואליסטי על חיים שאין בהם שום מחויבות לאף אחד, שבהם רק אנחנו אדונים על הזמן שלנו, על ההחלטות שלנו, לא גורמים אושר רב. בכל הסקרים על הגורמים שמביאים לבני אדם אושר מופיעות תמיד אותן תשובות במקומות הראשונים: משפחה, קשרים חברתיים וקהילה.
ה"בעיה" היא שכדי לפתח אותם צריך להתאמץ, להתחשב, לראות את האחר, לוותר, ובמילים אחרות – לצאת מעצמי. זה אולי לא נשמע כמו "החלום" כמו שמפנטזים עליו, אבל בסופו של דבר כך נבראנו.
בלעם הוא אדם בלי עם.
למרות שיש לו יכולות גבוהות ולמרות שהוא יכל להגיע למדרגה יותר גבוהה אפילו ממשה רבנו, בסופו של דבר הוא חי עבור עצמו. התורה מלמדת שאדם כזה לעולם לא יוכל להגיע לחיי אמת או למדרגה רוחנית עליונה.
הקדושה, השמחה, ההצלחה בחיים תמיד מגיעות רק מתוך מחויבות ונאמנות – למשפחה, לקהילה, לאומה, ולא מתוך חיים מנותקים ואינדיבידואליסטים.
שנזכה.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת
