ב-22 ביולי 1962, בשיאה של המלחמה הקרה, שיגרו האמריקאים לחלל את הגשושית מארינר-1. משימתה הייתה לבצע טיסה בלתי מאוישת לעבר כוכב נוגה, אך זמן קצר לאחר ההמראה השתנו התוכניות. התברר כי היא סטתה מנתיבה המתוכנן. קצין הבטיחות של נאס"א, שרצה להימנע מהתרסקות אפשרית מסוכנת על כדור הארץ, לחץ על כפתור, והחללית פוצצה באוויר.
כעבור זמן התגלה מקור התקלה: ככול הנראה, מקף שהיה לא במקומו בקוד תוכנת המחשב גרם לשיבוש מסלול הגשושית. טעות הקידוד הזו עלתה לנאס"א 80 מיליון דולר (יותר מ-673 מיליון דולר במונחים של היום), וסופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק כינה אותה "המקף היקר ביותר בהיסטוריה"…
34 פסוקים בלבד מקדישה התורה לתיאור בריאת העולם, בעוד שמאות פסוקים מוקדשים לתיאור בניית המשכן, כליו, כיסוייו ואף בגדי הכהנים המשמשים בו. בעוד שבריאת העולם מתוארת בקווים כלליים למדי, תיאור המשכן מדקדק בפרטים הקטנטנים ביותר: מה אורכו של כל קרש, מספר הטבעות המחברות את יריעות המשכן, גובה העמודים הניצבים בכניסה, מספר החוטים בכל תפירה.
מה רוצה התורה להביע בכך? איזה מסר היא מנסה לשדר לנו?
כבר שלמה המלך, שבנה את בית המקדש הראשון, היה מודע לעובדה שאלוהים עצמו אינו יכול לשכון בתוך בית: "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ? הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי?!"
אם כן, מה הערך בדקדוק המפורט כל כך? ובשביל מי אנחנו בונים את הבית הזה?!
השאלה אפילו מתרחבת עוד יותר: האם אלוהים זקוק למצוות שלנו? השאלה נוסחה בלשון חז"ל כך: "וכי מה אכפת להקדוש ברוך הוא אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף?", כלומר מה זה משנה לקב"ה האינסופי אם אני עושה כך או אחרת? וכי אין לו דברים חשובים יותר להתעסק בהם?
העובדה שאלוהים הוא אינסופי גורמת לנו להניח שתשומת הלב האלוקית מוקדשת אך ורק לתחומים אינסופיים. כמו פילוסוף שמרוב טרדותיו במחשבות גבוהות, אינו יודע למצוא את דרכו הביתה (הכרתי פעם אחד כזה, באמת).
הוא באלקיותו המרוממת, ואנחנו כאן: "השמיים שמיים לה', והארץ נתן לבני-אדם", כביכול.
אלא שיש קושי בדבר –
אם אלוהים הוא אינסופי, סימן שחסר לו משהו:
סוף (שהרי הוא אין-סוף).
אם אלוהים מתפרש עד בלי-גבול, סימן שחסר לו גבול.
אך אם לאלוהים חסר משהו, סימן שהוא לא שלם.
ומאחר שאלוהים מתנשא מעל לכל הגדרה ורובד תודעתי שלנו,
מוכרחים לומר שלאינסוף יש גם סוף, ולבלי-גבול יש גבול.
ומכאן שלאלוהים יש לא רק צד של אינסוף, אלא גם צד שבו הוא מתגלה דרך הסוף:
בגבולות הזמן והמרחב, בקווים הדקים והמדויקים שהם דווקא כך ולא אחרת.
זהו הרעיון העומד מאחורי המשכן: אוסף מדויק של פרטים, שמביאים את הרצון האלוקי לכדי מימוש, כן כן – דווקא כך ולא אחרת.
"ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם".
בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם – בתוך כל אחד ואחד.
אלוהים מתבטא בתוך המציאות, בתוך הלבבות והנשמות שלנו, כשאנו מאפשרים לו להיכנס לתוך מסגרת החיים, במעשים הקטנים והמדויקים שחופפים את רצונו.
ואם מקף אחד לא במקום היה יקר כל כך,
מי יכול לתאר כמה יקר מעשה אחד של אדם שמכוון אל הרצון האלוקי?…
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת:
