בשנות ה-40' פיתחה חברת מזון אמריקאית בשם "בטי קרוקר" פטנט מנצח: במקום שעקרת הבית העמלה תצטרך לעמוד על הרגליים כל היום ולאפות, כל מה שהיא צריכה זה לקנות תערובת לעוגה, להוסיף קצת מים, להכניס לתנור והופ – יש לכם עוגה למופת. הם היו בטוחים שזה פטנט מדהים, אבל המכירות לא חשבו כך.
לאחר זמן הם הביאו פסיכולוג שינסה להבין מה קורה, והוא גילה שלהגשת עוגה יש היבט רגשי (תחשבו על הדימוי "עוגה ביתית" בהקשר של אירוח), עקרות הבית לא מרגישות נוח להגיש עוגה מתערובת מוכנה, שאין לה שום חלק בה. איזה מין מארחת היא?!
מה עשתה החברה? הוציאה חלק מהמרכיבים, וביקשה מעקרת הבית להוסיף גם חלב וביצים. והתוצאה? המכירות נסקו לשמיים…
אפקט זה מכונה "אפקט איקאה": הטיה קוגנטיבית שגורמת לנו להפריז בערכם של מוצרים שיש לנו חלק בתהליך ההרכבה שלהם.
מתברר שאנשים שמשקיעים זמן ומאמץ בהרכבת מוצר כלשהו נעשים יותר קשורים לחפץ ואפילו מוכנים לשלם עליו יותר.
כלומר, ההשקעה בחפץ מגבירה את האהבה כלפיו. מדהים, לא?
בפרשת השבוע קיבלנו את אחת המצוות הבסיסיות ביהדות: ברית המילה.
"אישה כי תזריע וילדה זכר… וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
קולמוסים רבים נשתברו על משמעות ברית המילה, הסיבות לה (כבר מימי אברהם אבינו) והסיבה שהעם היהודי דבק בה כל כך הרבה זמן.
מדרש ידוע מספר על דו-שיח מעניין בין רבי עקיבא לטורנוסרופוס, נציב רומא, ובמהלכה מנסה הלה לשכנע את רבי עקיבא שגוף האדם נברא מושלם, וברית המילה למעשה מקלקלת את השלמות האלוהית שבראה אותו. בתגובה, רבי עקיבא ניגש למטבח וחוזר עם שתי קערות: באחת לחמניות טריות וריחניות, ובשניה ערמה של גרגרי חיטה; ביד אחת הוא מחזיק חולצה אלגנטית וביד השניה פקעת של חוטי כותנה. "מה אתה מעדיף?", הוא שואל את הקיסר.
רבי עקיבא רצה להוכיח לו שהטבע שנוצר בידי אלוהים – גרגירי החיטה, הכותנה והפשתן – אינו מושלם כפי שהוא.
יש צורך בשותפות אנושית כדי להפוך אותו לראוי לשימוש, כלומר לתקן את העולם ולהכשירו לשימוש.
גם האדם זקוק לתיקון. הוא נולד עם מידות בלתי מתוקנות, טבע פראי, רצונות בלתי מבוררים, ותפקידו להכשיר את הלב, הרוח והגוף להיות מכוונים למקום הטוב והראוי.
זו מה שעושה תרבות. המילה culture באה מהמילה agriculture, חקלאות. מה הקשר ביניהן?
כשם שהחקלאי מסלק את העשבים הבלתי-רצויים הצומחים מאליהם בשדה ומטפח גידול אחד בלבד, כך התרבות נועדה לעקור את העשבים השוטים באישיות ולכוון את האדם למקום הרצוי שמועיל לעצמו, לחברה ולאנושות כולה.
זה בדיוק הרעיון של ברית המילה: האדם אינו טיפוס מושלם. הוא לא בא לעולם מוכן לפעולה, אלה צריך לתקן את עצמו יום יום, שעה אחר שעה.
שבת שלום!
דרור יהב
הצטרפו לקבלת סוכרייה לשבת!
