אחד ממוקדי המלחמה הקרה שבין ברית המועצות לארה"ב מאמצע שנות ה-1950 היה המירוץ לחלל.
שתי המעצמות התחרו ביניהן מי תצליח לשגר חלליות רבות יותר, למרחק רב יותר, אך השאלה האמיתית הייתה – מי תצליח להביא אדם ראשון לחלל?
כדי להכין את השטח, החליטו הרוסים ב-1957 לשלוח יצור חי ראשון שייכנס להקפה סביב כדור הארץ. לטובת המשימה נבחרה כלבה מעורבת בשם לייקה, ששוטטה ברחובות מוסקווה עד שנלכדה ואולפה למשימה בחלל. לייקה אומנה לשהות בתאים קטנים יותר ויותר, לתקופות של 20-15 יום. זמן קצר לפני השיגור היא הושמה בתא קטן, שאיפשר לה רק לעמוד או לשכב, נכבלה באופן שמנע ממנה להסתובב, וניזונה ממזון בצורת ג’ל וממים.
זמן קצר לאחר השיגור, הודיעו הסובייטים כי לייקה למעשה לא תחזור בחיים לכדור הארץ. חיישנים שהוצמדו לגופה הראו כי במהלך השיגור הדופק שלה עלה פי 3 מאשר בזמן מנוחה, מה שמלמד על הלחץ העצום שהיא הייתה שרויה בו למרות האימונים שעברה. כעבור זמן קצר גם עלו הטמפרטורות בתא שבו שהתה, ודי מהר התברר כי לייקה כבר מתה.
המחשבה על הכלבה החמודה והמסכנה עוררה צער סביב העולם. האגודה הבריטית לצער בעלי חיים כינתה את המעשה הסובייטי "נקלה ומבחיל", ופרסמה מודעה הקוראת לאו"ם ולכל ארגוני התרבות הבינלאומיים – "להחרים את מעשי השטן הסובייטיים האלה. שום רגשי בוז לא יוכלו לשוות לאנשי המדע קרי הדם והאכזריים האלה שדנו בלי רגשי חרטה יצור חי לגורל האכזרי והנורא שנכון לכלב האבוד." ארגוני בעלי חיים ארגנו הפגנות מחאה בפני שגרירויות סובייטיות במדינות שונות, והמפגינים עמדו דקת דומייה והתפללו לשלומה של הכלבה.
חשוב לציין כי רק כמה שנים קודם לכן מת הרודן סטאלין, שהיה אחראי ישיר למותם של עשרות מיליוני בני אדם בהוצאות להורג ובמחנות עבודה איומים ברחבי ברה"מ. אינני חושב שבזמן אמת זכו מעשיו של סטאלין לגינוי עולמי כמו שקיבל היחס הקר לכלבה לייקה…
פרשת שמיני מביאה בסופה את רשימת החיות הכשרות והאסורות באכילה.
הדבר מעורר את שאלת היחס לאכילת חיות בכלל, במיוחד בדורנו שניחן ברגישות יתרה כלפי זכויות בעלי החיים.
מצד אחד, לאדם הראשון ניתנה בתורה הרשות לאכול מפירות גן העדן בלבד.
מצד שני, מיד לאחר המבול בימי נוח הותרה לבני האדם אכילת בעלי החיים: "כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל".
מה קרה פתאום שהתיר את האיסור לאכול בשר?
הגורם למבול היה השחתה מוסרית של בני האדם, *"ותמלא הארץ חמס",* בין היתר בערבוב והסרת הגבולות בין האדם שנברא עם נשמה אלוקית, לבין החיה. לפי הסבר זה, ההיתר לאכילת הבשר ניתן על מנת לשמר את ההבחנה ביניהם – כאשר לאדם מותר לאכול חיות, תיווצר היררכיה טבעית והוא לא יטעה לחשוב כי מעלתו דומה למעלתן, אלא יפתח בעצמו את התכונות המוסריות המיוחדות לו.
אומנם זהו מצב של בדיעבד, ולכאורה אמור לבוא זמן של תיקון שבו האדם יתעלה שוב למעלה מוסרית גבוהה עד שלא יזדקק לאכול מבשר החיות כדי להכיר את מעלתו.
התורה נתנה לנו כל מיני רמזים כדי שנזכור שאכילת הבשר איננה רצויה לכתחילה, בוודאי שלא לשם הנאה וזללנות. כך למשל היא מצווה עלינו דינים רבים בקשר לכשרות החיות, שחיטה כהלכה, ניקור, איסור אכילת דם, הרחקה של בשר וחלב ועוד. כל אלה נועדו בין היתר להקשות עלינו לצרוך בשר כאוות נפשנו.
בנוסף, מצוות כמו "כיסוי הדם" בעפר לאחר השחיטה מרמזות כי הרג של בעלי חיים לצורך מאכל הוא דבר פסול שצריך כביכול להתבייש בו.
ועם כל זה, התורה לא אסרה אכילת בשר, ואף נתנה לו מקום של כבוד באכילת קודשים, הקרבת קרבנות וכו'.
הרב קוק לימד שככל שהעולם הולך ומתבסם, כלומר מתעלה רוחנית ומוסרית, יורד תוקף ההיתר.
אולם אסור להתבלבל, יכולה להיות תקופה שבה האדם יחוש שהוא לכאורה התעלה מוסרית לרמה כזו שאל לו להזדקק לבשר החיות, אך בפועל הוא לא ינהג בצורה מוסרית באמת. הדוגמה של הכלבה לייקה, שעוררה רחמים רבים כל כך בעוד שרצח של מיליוני בני אדם לא גרם לתגובה דומה, מלמדת שהאנושות עדיין רחוקה מכך.
גם בימינו אפשר למצוא חוסר צדק משווע כלפי בני אדם חפים מפשע שזוכה להתעלמות במקרה הטוב וללגיטימציה במקרה הרע, כמו למשל היחס למיעוטים בסין, פשעי מלחמה ברוסיה, רצח, התעללות ועינויים במדינות כמו איראן, צפון קוריאה ועוד. על כל העוולות האלה חלק גדול מהעולם הנאור מרשה לעצמו להחריש, מכיוון שיציאה נגדם עלולה לפגוע באינטרסים שלו, ובאותו זמן באירופה נאסרה שחיטה כשרה בגלל דאגה לרווחת החיות… אפילו בתקופת ה'התנתקות' מגוש קטיף מצאנו שארגונים לרווחת בעלי חיים הגישו עתירות לביטול המהלך מחשש שיישארו באזור מאות חתולים נטושים ללא מזון, בעוד שלגבי פינויים של אלפי אנשים שיוותרו ללא קורת גג לא הופגנה חמלה דומה.
התבוננות אמיתי בנושא מלמדת אותנו שהאנושות עוד רחוקה מתיקון מוסרי מלא. אולי עלינו להתבייש באכילת הבשר, ומי שיכול – ראוי שימעט בו, אבל המחשבה כאילו הגענו כבר למצב מתוקן היא הבל. אנחנו עדיין רחוקים, וטוב שלא נתבלבל לחשוב כאילו כבר הגענו.
תחשבו על זה…
שבת שלום
דרור יהב
עדיין לא הצטרפתם לסוכרייה לשבת?
