יש לאנשים נטייה לומר שלדתיים קל יותר בחיים – כל מה שצריך זה להאמין, והכל יהיה בסדר. על הנייר זה נשמע קל, אבל האם זה כך באמת?
משה רבנו היה בחור צעיר שגדל כל חייו בפינוקים של ארמון המלך. יום אחד הוא מחליט לצאת לרחובות ולראות מה שלום אחיו המדוכאים. הוא רואה שוטר מצרי מכה איש עברי, ובהחלטה של רגע מגן עליו והורג את התוקף. למחרת, כשהוא יוצא שוב לרחובות, הוא שוב נתקל בקטטה, אך הפעם בין שני יהודים. כשהוא מתערב ומנסה להפסיק אותה, עונה לו אחד מהם תגובה סרקסטית: "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?". כולנו יודעים מה עשית, ומשה מבין שאם היהודים כבר יודעים, כנראה שגם אנשי החוק של פרעה. מפחד העונש הוא בורח ממצרים.
המפרשים שואלים, ממה הוא כל כך מפחד? משה הוא גדול הנביאים, האיש היחיד שעתיד לדבר עם ה' פנים אל פנים. הוא לא רק האמין ש"אין עוד מלבדו" – הוא זה שלימד אותנו את הפסוק הזה… מי יותר ממנו יודע שאיש לא יכול להזיק לך כל עוד ריבונו של עולם לא החליט אחרת? לאן נעלמו האמונה והבטחון?
השאלה רחבה עוד יותר: כל קואצ'ר מתחיל לומד בשיעור הראשון "תחשוב טוב – יהיה טוב". אבל מי ערב לנו שכך יהיה? אם כל הרופאים, המדענים, ההיסטוריונים ופרשני החדשות אומרים שדבר מסוים הוא לא הגיוני, בלתי אפשרי, מנוגד להגיון ולטבע, מי אנחנו שנגיד אחרת?
הרבי מלובביץ' מסביר דבר מדהים: מידת הבטחון היא תכונה לא טבעית. צריך המון כוחות ותעצומות נפש כדי להאמין שהכל יכול להשתנות ברגע, שמה שאנחנו רואים בעיניים הוא רק אשליה שיכולה להתהפך בהינד עפעף. לכן כשאדם מגייס את כל כוחות הנפש ומאמין מעל השכל שה' יעשה הכל לטובה, ה' כביכול אומר לו: "יודע מה – אם אתה מתנהג מעל לטבע, גם אני אתנהג כך. אם אתה מוכן לחרוג מעבר לרגילות שלך, גם אני אחרוג מעבר לרגילות שלי. ומה שנראה אצלך בלתי אפשרי, אצלי אפשרי מאוד".
כשהיה צעיר, גם מידת הבטחון של משה היתה עדיין 'צעירה', וזה מה שגרם לפרעה לרדוף אחריו. אבל לנו יש יתרון – אנחנו מכירים את מה שמשה לימד אותנו כשכבר היה מבוגר ובעל נסיון: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים, אין עוד מלבדו".
שבת שלום!
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
