לפני עשרים שנה בערך, נסעתי עם משלחת בית הספר לפולין. אתם יודעים, דגלים, מחנות, בורות – וקניות בזקופנה. באחד הערבים פגשנו חסידת אומות עולם. היא דיברה ארוכות בפולנית, והמדריך תירגם בקושי. היה קשה להתרכז, גם המיקרופון לא עבד. ובכלל, היא נראתה כל כך זקנה ומקומטת, איזה סיפור טוב כבר יכול להיות לה?
רק כעבור כמה שנים הבנתי כמה פספסתי: זו הייתה האישה הגיבורה ביותר שפגשתי מעולם.
קראו לה אירנה סנדלר, והיא הייתה בת 30 כשהנאצים פלשו לפולין. היא עבדה במחלקת הסעד של עיריית ורשה, ובהדרגה החלה לעזור ליהודים. אירנה זייפה מסמכים, הבריחה אוכל ותרופות לגטו ואפילו אירגנה אישורי מחלה שנועדו להרתיע את הגרמנים להתקרב לאזורים מסוימים בגטו.
אבל שיא הפעולות שלה היה הברחה של ילדים יהודים מהגטו החוצה, למשפחות נוצריות או למנזרים. הרשת שהיא ניהלה הבריחה אותם מתחת למושבי החשמלית, במכונית פרטית עם כלב שיטשטש את בכי הילדים או פשוט דרך מחילות. והדבר המדהים הוא שהיא הקפידה על רישום מלא של שמות הילדים בצורה מוצפנת, כדי שיוכלו לחזור להוריהם לאחר המלחמה.
למרות שהגסטאפו עצר אותה וחקר אותה בעינויים, בדרך לא דרך היא הצליחה לשחד את השומרים ולשחרר אותה מהכלא.
לא ניתן לקבוע כמה ילדים יהודים היא הצילה, אך ההערכות מדברות על כ-2,500 ילדים יהודים.
אירנה סנדלר הייתה אשה גדולה. מאיפה בא הכוח לעמוד כנגד כל הסיכויים, הפחד והסיכון העצמי המטורף?
פרשת השבוע מלאה בדמויות נשיות כאלה שהלכו נגד הזרם. זה מתחיל כשפרעה מצווה על המיילדות העבריות, שפרה ופועה, לחסל את התינוקות הזכרים שהן מיילדות. אך הן מסרבות. במקום זה הן ממציאות תירוץ על כך שהעבריות יולדות בעצמן, בלי מיילדת, וכך נשארות נאמנות לצו מצפונן.
אז פרעה מקשיח עמדות – מעכשיו כל זכר שנולד בממלכה יושלך ליאור. יום אחד בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור. ושם היא מוצאת תיבה ובה תינוק קטן, ברור לה שזהו אחד מילדי העברים. בלי ספק, זה התסריט הגרוע ביותר שאימו יכלה לצפות. לא רק שאשה מצריה אוספת אותו, אלא בתו של פרעה, שמן הסתם מגויסת לחלוטין לצו המלכותי. ואפילו אם הייתה מוכנה לעשות זאת, בת פרעה אינה יכולה להעלים עין משום שנערותיה עימה, ועלולים להלשין עליה לאבא.
אלא שאז קורה דבר מדהים: מרים אחות משה יוצאת מבין קני הסוף ושואלת את בת פרעה אם היא צריכה מינקת. למרות המצב הדי-ברור, בת פרעה בוחרת 'לשחק אותה' ולתת את הילד ליוכבד שתניק אותו. בהמשך היא תאמץ אותו כבן, ותביא אותו לגדול לצידה בארמון. משה.
כל הדמויות הנשיות הללו בחרו להתנהל בניגוד לכללים. הן הכירו אותם טוב, ובכל זאת פעלו אחרת.
כנראה שיש מצבים שבהם אדם צריך לקבל החלטה: דרך אחת היא ללכת עם המוכר והידוע, לעשות את מה שכולם עושים בלי כל חשש שמישהו יבוא אליי בטענות – כי הרי צייתתי לחוק.
הדרך השנייה היא להיות נרדף, לסכן את עצמך ולהיות מוכן לספוג עונש כבד ואולי אפילו למות, רק כדי להיות נאמן לחוש המוסרי.
כשביקשו מאירנה סנדלר להסביר את מעשיה, היא ענתה: "אבא שלי לימד אותי שכשמישהו טובע, אתה לא שואל אם הוא יודע לשחות. פשוט קפוץ ועזור לו".
שנזכה להידבק במידותיהן הטובות של הנשים הגיבורות הללו, מלאות האומץ לבחור בטוב כנגד כל הסיכויים.
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת
