"לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו. כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה".
במילים אחרות, לא אנחנו כבשנו את ארץ אבותינו, אלא אויבנו.

מי אמר את זה? נתניהו? גולדה? אולי הרצל?
לא. זה שמעון המכבי, אח של, לפני 2,200 שנה.

וואו. איזו עוצמה יש במילים האלה. איזו בהירות. איזו תחושת צדק.
אבל בואו נודה על האמת – כמה מאיתנו באמת מרגישים ככה היום?

פרשת השבוע מספרת על חטא המרגלים. עשרה מתוך שנים עשר האנשים שנשלחו לתור את הארץ חזרו מבוהלים: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". רק שניים – יהושע וכלב – העזו לומר: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".

בואו נהיה כנים – המרגלים של אז מזכירים מאוד את הפרשנים באולפנים של היום…
הם סובלים מ"קונספציה". הם רואים רק את הקשיים, את הסכנות, את ה"ענקים".
הם שכחו דבר אחד פשוט – זו הארץ שלנו.

תחשבו רגע מה היה קורה אם המרגלים היו חוזרים ואומרים: "כן, יש שם ענקים. כן, יש שם ערים בצורות. אבל זו ארצנו. ה' הבטיח אותה לאבותינו, ואנחנו הולכים לקחת אותה בחזרה".

זה בדיוק מה שכלב עשה כשהלך להשתטח על קברי האבות והאימהות בחברון.
שימו לב, הוא לא התפלל שה' יעזור לנו להביס את הענקים.
הוא התחבר לשורשים שלנו, להבטחה האלוקית.
הוא נזכר – אנחנו לא פולשים, אנחנו חוזרים הביתה!

היום אנחנו שומעים יותר מתמיד על האשמות ב"כיבוש" ו"התנחלויות", "אפרטהייד" ו"From the river to the sea".
אני חושב שהסיבה העיקרית שההסברה הישראלית כל כך נכשלה היא בדיוק זו:
אנחנו מפחדים לומר את האמת, ואולי גם לא מאמינים בה בעצמנו.
אבל אנחנו חייבים לזכור את מה ששמעון המכבי אמר – זו לא ארץ נוכריה, זו נחלת אבותינו.

זה כמו שאתה חוזר הביתה אחרי טיול ארוך בחו"ל, ומוצא מישהו גר בבית שלך.
אתה לא שואל בנימוס אם אפשר להיכנס…
אתה אומר: "סליחה, מה אתה עושה בבית שלי?"

כמובן, אנחנו חיים במציאות מורכבת. יש אנשים שחיים כאן כבר כמה דורות, ואי אפשר להתעלם מזה. אבל ההכרה במורכבות לא צריכה לבוא על חשבון הזהות ותחושת הצדק שלנו. אפשר למצוא פתרונות יצירתיים שמכבדים את כולם, אבל הנקודה המרכזית חייבת להישאר ברורה – זו הארץ שלנו, ואנחנו כאן כדי להישאר.

המסר הזה חשוב היום יותר מתמיד. מול אלה שמנסים לערער על זכותנו בארץ, עלינו לזכור ולהזכיר – ההיסטוריה שלנו כאן לא התחילה ב-1948. היא התחילה עם אברהם, עם עקדת יצחק, עם יעקב אבינו. היא המשיכה עם יציאת מצרים, מתן תורה, וכיבוש הארץ בימי יהושע.
כשאנחנו זוכרים את זה, אנחנו מבינים שאין לנו מה לפחד.
כן, יש אתגרים. כן, יש "ענקים".
אבל כשאנחנו מחוברים לשורשים שלנו, לייעוד שלנו, אנחנו יכולים להתמודד עם כל אתגר.
הגיע הזמן שנפסיק להתנצל.
שנפסיק להכחיש מי אנחנו ומאיפה באנו לכאן.
שנאמץ את הגישה של כלב ויהושע – לראות מעבר לקשיים, ולא משנה מה קורה, "טובה הארץ מאוד מאוד."

שבת שלום,
דרור יהב

הצטרפו לקבוצה שלי

 

Print Friendly, PDF & Email