נאמר במסכת אבות:
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
על שלושה דברים העולם עומד –
על הדין, ועל האמת ועל השלום,
שנאמר: "אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם".
שלושה יסודות האלה הם הבסיס של החברה,
והתלמוד הירושלמי מסביר כי שלושתם דבר אחד הם ותלויים במשפט:
"נעשה הדין – נעשה אמת, נעשה שלום".
מערכת המשפט היא הבסיס של כל סדרי השלטון.
בלי משפט צדק אין מסחר, אין חברה, אין אמת.
אם גם על בתי המשפט אי אפשר לסמוך,
מתפשטות אנרכיה, אלימות ושחיתות שעלולות לרסק את החברה.
לכן גם הציפייה המוסרית מהשופטים גבוהה יותר
מזו שנדרשת מפוליטיקאים או שרים.
כמו שמפרטת הפרשה,
"לא תטה משפט ולא תיקח שוחד,
כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף…"
את הצדק לא מספיק לעשות או לחפש –
אחרי הצדק צריך לרדוף.
לצערנו, מערכת המשפט בישראל אינה מצטיינת בשנים האחרונות ברמה מוסרית ומשפטית גבוהה שכזו,
בוודאי לא ברמה שדורשת התורה.
די להסתכל בחדשות מהשנים האחרונות:
פרשיית רות דוד, רדיפת ד"ר מאיה פורמן,
צווי איסור פרסום בפרשת הרפז, הקלטות מודלפות,
ומעל הכל – ניגודי עניינים של שופטים,
סגירת תיקים תמוהים והחלטות מפלות ובלתי סבירות.
מגדילים לעשות שופטי בית המשפט העליון שעושים כטוב בעיניהם,
מפרשים את החוק כרצונם ללא שום בסיס חוקתי,
ונהנים מסוג של מסדר סודי שלאיש מבחוץ אין אפשרות להיכנס אליו
(ראו למשל "כששופטי העליון לא נותנים לאג'נדה הפוליטית שלהם לבלבל אותם").
מערכת הצדק התרחקה מאוד מהצדק,
ונעשתה מסואבת וסגורה באופן שכבר מערער את שלטון הרוב בישראל.
"דמוקרטיה מהותית", הם קוראים לזה, כלומר
"שיטת משטר שבה הריבונות מופקדת למשמרת נצח בידי אנשים שלא נבחרו אלא
מונו בידי חבריהם לקליקה, לכל החיים" (גדי טאוב, "ניידים ונייחים". שווה קריאה).
התאוריות המשפטיות החדשות שפותחו על ידי שופטים מסוימים בישראל
הוחדרו באדיקות לשיח הציבורי בתקשורת, באקדמיה, בכתבי עת,
עד שהוא הפך את הפירמידה על ראשה.
אולם היהדות אינה מקבלת זאת –
"עשיית הצדק בלא משוא פנים חייבת להיות המגמה של כל פעילות שיפוטית" (הרש"ר הירש).
היהדות איננה מסתפקת בכך שרק נתפלל שלוש פעמים ביום:
"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה".
היא מצפה שנעשה כל שביכולתנו כדי להשיב את משפט הצדק לעמנו,
עד ש"ציון במשפט תיפדה, ושביה – בצדקה".
שבת שלום
דרור יהב
לקבלת סוכרייה כל יום שישי:
https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
