פסיכולוג אחד שטיפל באנשים עשירים סיפר פעם כי גם אחרי שהם היו מספרים לו את הפרטים הכי אישיים בחייהם, היה דבר אחד שהם לעולם לא היו מוכנים לגלות – כמה כסף יש להם.
כסף הוא נושא רגיש… גם בפרשה.
לאורך ספר דברים משה חוזר על מצוות שכבר הופיעו בחומשים קודמים. גם מצוות השמיטה הופיעה כבר פעמיים: בספר שמות ובספר ויקרא, ולכן זה לא מפתיע שהיא מופיעה שוב בספר דברים. על פי מה שתואר עד כה, עניינה של השמיטה הוא הפסקת עיבוד הקרקע למשך שנה שלמה, מדי שבע שנים. התורה מדמה את השמיטה לשבת, "שבת תהיה לארץ": כמו שהשבת מגיעה כל שישה ימים, כך השמיטה מגיעה לאחר כל שש שנים. וכמו שהשבת משמעותה שאין האדם בעל הבית על זמנו ותעסוקתו, כך השמיטה מלמדת שאין האדם בעל הבית על אדמתו.
ואז מגיע ספר דברים.
"מקץ שבע שנים תעשה שמיטה", אומר משה, וכל אחד כבר די יודע למה לצפות בפסוקים הבאים – שמיטת קרקעות, כמו שהיה עד כה. אלא שמשה לא מזכיר בכלל את שמיטת הקרקעות. במקום זה הוא מדבר על משהו אחר לגמרי:
וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה – שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'.
השמיטה שמתאר משה היא שמיטת כספים – ביטול של החובות הפרטיים מדי שבע שנים, בדגש על ההלוואות שלקחו האביונים. שמיטת הכספים לא הופיעה כלל בספרים הקודמים, ובנוסף משה לא מזכיר כאן את שמיטת הקרקע אפילו במילה.
למה משה מתעלם מתוכן מצוות הקרקעות? ולמה הוא פתאום בוחר לדבר על כסף?
לא במקרה.
ספר דברים עוסק בהקמת חברת מופת, שבה ערכים של חירות, אחווה וקהילתיות בחסות האל, יצרו חברה בעלת חוסן לאומי ואישי כאחד. כפי שכתבנו בפרשות קודמות, משה מזהה את סכנת העוצמה – לכוח שיהיה לעם ישראל כשישכון בארצו ויחווה הצלחה גשמית יש גם סיכון גדול. שכרון כוח עלול להוביל להתפרקותה של חברה. על מנת לשמר את החברה הישראלית לאורך זמן, מוכרחים למצוא דרך לנטרל את מוטיב העוצמה שמוביל ל"כוחי ועוצם ידי".
אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי תזכורת מתמדת לכוחו המוגבל של האדם. מצוות השבת מזכירה לנו מדי ששה ימים כי איננו באמת שולטים בזמן שלנו. בשעה מסוימת, בדיוק בשבע ואחת עשרה דקות, מפסיקה אומה שלמה את מעשיה ומקבלת על עצמה את "שבת קודש". גם השמיטה מבוססת על אותו רעיון – הקרקע, שהיא אמצעי הייצור העיקרי בזמן משה, מופקרת למשך שנה שלמה. הקרקע והרכוש שמעניקים לאדם תחושת שליטה ובטחון בגורלו, מופקעת מידיו על מנת לתת לו תחושת ארעיות ושבריריות ההכרחית לניפוץ מיתוס העוצמה. אפשר להשוות זאת למצב בו בימינו היינו נדרשים לעזוב למשך שנה את כל מערכות המיחשוב והטכנולוגיה.
אך משה מבין כי אם עניינה של שנת השמיטה הוא להדגיש את בעלותו של ה' על אדמתנו, המסקנה המתבקשת היא שהוא אדון גם על כל רכושנו. החובה לשמט את החובות שטרם נפרעו גורמת לכך שאותו דבר שמרגיש חשוב כל כך, שאיש לא מוכן לספר לחברו כמה יש לו ממנו באמת – כסף (מלשון כיסופים) – גם הוא לא שייך לנו באמת. הכל שייך לבורא, כמאמר הנביא לי הכסף ולי הזהב נאום ה'…
אחרי שמתגברים על ההלם הראשוני, מבינים כי יש בכך משהו מאוד משחרר.
שבת שלום
דרור יהב
הדלקת נרות: אזור המרכז 19.11 | ירושלים 18.56 | בודפשט, הונגריה 19.52
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
