כל שנה בסביבות חודש אפריל מתפנה נשיא ארה"ב מעיסוקיו הרבים וחותם על צו מיוחד לקביעת 'יום החינוך הלאומי', שתאריכו משתנה משנה לשנה. יום זה היה אמור להיות קבוע בלוח השנה כמו שאר המועדים האמריקאים, אלא שהוא נקבע לתאריך העברי של יום ההולדת של הרבי מלובביץ' (שחל כל שנה בתאריך לועזי אחר).
מה זכה הרבי, ומה זכתה ארה"ב, שיום החינוך הלאומי של אומה גדולה שכזו נקבע ליום ההולדת שלו? כנראה העובדה שהרבי היה לא רק מנהיג גדול אלא גם מחנך גדול. הוא האמין בכל ליבו שהאנושות יכולה להגיע למדרגות נעלות יותר אם רק תשנה את מבטה ממבט אופקי למבט אנכי. המבט האופקי מסתכל כל הזמן על מה שקיים, על השוואות מול בני אדם אחרים, כבוד, אגו ומאבקי כוח. ואילו המבט האנכי מסתכל לשמיים, "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". איתו האדם מקבל פרספקטיבה אמיתית על מעמדו בעולם, מי הוא ומה הוא ולאן הוא אמור לשאוף – הכי למעלה שאפשר.
במוצאי שבת, ג' תמוז, יחול יום פטירתו של הרבי, וזו הזדמנות לעסוק ברעיון שלו על הפרשה. קרח, בן לשבט לוי המיוחס, היה איש פיקח. ובכל זאת הוא ארגן מרד נגד משה, המנהיג הבלתי מעורער שהביס את פרעה, קרע את הים והוריד את המן. נוהגים לומר שרדיפת השררה העבירה את קרח על דעתו, אולם הרבי כדרכו קורא את הפרשה באור בהיר הרבה יותר. שהרי קרח היה איש חכם, ולא יתכן שהתורה תוציא לשון הרע על מישהו מעם ישראל.
טענתו של קרח הייתה "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?". כפי שמציין הרב יונתן זקס, החלק הראשון של הטענה מוצדק – כל העדה אכן קדושה, שהרי אלוהים עצמו הטיל עלינו להיות "ממלכת כהנים וגוי (עם) קדוש", וכך גם משה עצמו סבור ("ומי יתן כל עם ה' נביאים"). גם החלק השני של הטענה, "ובתוכם ה'", מדויק, שהרי המשכן והשכינה האלוהית שורים בלב מחנה ישראל. אז איפה הטעות?
טענתו של קרח הייתה הרבה יותר עמוקה מאשר מאבק כוח פשטני. אם כולם כבר קדושים, אין צורך להתאמץ להיות קדושים יותר. אם אלוהים כבר מתגלה בתוך המחנה, מדוע עלינו לשאוף להשגה אלוהית עליונה יותר? קרח בעצם מבקש להנציח את המצב הקיים – מה שיש כעת הוא מספיק טוב, שהרי אלוהים מתגלה אלינו כבר עכשיו, ולכן מטיח במנהיגים "מדוע תתנשאו על קהל ה'" – מדוע אתם מציבים אידיאלים גבוהים כל כך ובלתי אפשריים לעם הזה? מדוע אתם מציירים לו איזו דמות מוסרית ורוחנית שאליה אליו לשאוף, אך אותה הוא לעולם לא יוכל להשיג?
תשובתו של משה עמוקה לא פחות: השאיפה למעלה היא לא מותרות. זו איננה פריבילגיה שאם רוצים להתחבר אליה מתחברים, ואם לא – לא. רבי נחמן מברסלב אמר: "אם אין האדם משתדל תמיד לעלות מעלה מעלה, על כרחו יורד מטה מטה". החיים הרוחניים הם כמו הליכון. אם אתה לא מתקדם, אתה נופל לאחור.
הרבי מלובביץ' הדגיש תמיד שהחיבור של האדם עם האינסוף הוא תכלית הבריאה. כמו שכתב הרמב"ם בפתיחת ספרו, "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה שביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו".
כמו משה רבנו, גם הרבי הציב לאנושות רף גבוה. הוא נדמה לעתים בלתי אפשרי, אך בהחלט נמצא בהישג ידינו. שהרי – לכך נבראנו.
שבת שלום
דרור יהב
"זה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו"
להצטרפות לקבלת סוכריות לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
