בספרו המפורסם "1984", ג'ורג' אורוול מתאר עולם דיסטופי שבו השלטון שולט לא רק על מעשי האזרחים, אלא גם על מחשבותיהם. אחד הכלים המרכזיים לשליטה זו הוא ה"שיחדש" – שפה חדשה שנועדה לצמצם את יכולת החשיבה של האדם ולעצב את תודעתו.
בעולם של "1984", סיסמאות כמו "מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות" ו"בורות היא כוח" משמשות כדי לבלבל ולשלוט בתודעת ההמונים. הרעיון הוא פשוט אך מתוחכם: אם תשנה את השפה, תשנה את המחשבה. אם תגדיר מחדש מושגים בסיסיים, תוכל לשלוט בתפיסת המציאות של אנשים.
מה שאורוול תיאר כבדיה ספרותית מטרידה, הוא למעשה תופעה אמיתית וותיקה בהיסטוריה האנושית. פרשת השבוע שלנו, פרשת קורח, מספקת לנו דוגמה מרתקת להנדסת תודעה שכזו, שהתרחשה אלפי שנים לפני שאורוול חלם על "1984".
קורח, בן דוד של משה, מוביל מרד נגד מנהיגותם של משה ואהרן. הוא משתמש בטכניקה מתוחכמת של הנדסת תודעה, שלא הייתה מביישת את המשטר ב"1984". בואו נבחן את הטקטיקה שלו:
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם – כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'?"
קורח משתמש כאן בכמה טכניקות מעניינות של הנדסת תודעה:
קודם כל הוא עושה שימוש ברטוריקה של שוויון: "כי כל העדה כולם קדושים". קורח מציג את עצמו כמגן השוויון, כמי שדואג לזכויות הכלל. זו טכניקה קלאסית של מניפולציה – להציג את עצמך כמגן החלשים נגד ה"אליטות".
לאחר מכן הוא מאשים את היריב בהתנשאות: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?". קורח מאשים את משה ואהרן בדיוק במה שהוא עצמו עושה – ניסיון להתנשא מעל האחרים. זו טכניקה של "האשמת הקורבן" שנועדה להסיט את תשומת הלב מהמניעים האמיתיים של התוקף.
ולבסוף הוא עושה שימוש בשפה דתית: "ובתוכם ה'". קורח מנסה לגייס את הסמכות האלוהית לטובתו, כאילו הוא מדבר בשם האל עצמו.
מה שמדהים הוא שקורח משתמש בטכניקות אלה נגד משה, שעליו נאמר "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה". כלומר, קורח מאשים את האדם הענו ביותר בהיסטוריה בהתנשאות! זו דוגמה מובהקת ל"שיחדש" – הפיכת המציאות על פיה באמצעות מניפולציה לשונית.
אבל קורח לא מסתפק בזה. הוא ממשיך ומגייס 250 נשיאי עדה, אנשי שם, כדי לתת לגיטימציה למרד שלו. זו עוד טכניקה של הנדסת תודעה – שימוש ב"מומחים" כדי לתת תוקף לטענות שקריות.
מה שמעניין הוא התגובה של משה. במקום להתעמת ישירות עם הטענות של קורח, הוא פונה ישירות לאלוהים. הוא מבין שאין טעם להתווכח עם מי שמשתמש בהנדסת תודעה, כי הוויכוח עצמו רק מחזק את הנרטיב השקרי.
הלקח שאנחנו יכולים ללמוד מפרשת קורח הוא כפול:
קודם כל, צריכים להיות ערניים למניפולציות. להיות מודעים לטכניקות של הנדסת תודעה, ולזהות אותן כשהן מופעלות עלינו. כשמישהו משתמש ברטוריקה של שוויון כדי לקדם אג'נדה אישית או מאשים אחרים במה שהוא עצמו עושה, צריך לשים לב.
ושנית, כדאי לא להיגרר לוויכוחים מיותרים. לפעמים, כמו משה, הדרך הכי טובה להתמודד עם הנדסת תודעה היא פשוט לא להשתתף במשחק. במקום זה, עלינו לפנות למקור האמת – בין אם זה אלוהים, כמו במקרה של משה, או עובדות ונתונים מוצקים בעולם המודרני.
בעידן של "פייק ניוז" ומניפולציות תקשורתיות, הלקחים מפרשת קורח רלוונטיים מתמיד. צריך להיות עירניים, לחשוב באופן ביקורתי למה שהתקשורת מראה לנו, ולא לקבל הכול כפשוטו. רק ככה נוכל להתגונן מפני ניסיונות של הנדסת תודעה ולשמור על חירות המחשבה שלנו.
כי בסופו של דבר, כמו שאורוול הזהיר, השליטה בשפה ובמחשבה היא הצעד הראשון לעבר שליטה מוחלטת. וכמו שפרשת קורח מלמדת אותנו, אפילו בחברה שבה אלוהים נוכח באופן ישיר, יש מי שינסה לנצל את כוחה של המילה כדי להשיג כוח ושליטה.
שבת שלום!
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
