אצלנו בבית שומעים הרבה את המשפט אבל זה לא הוגן!
"לא הוגן, למה היא קיבלה עוד חתיכה של פיצה ואני לא?"
"זה לא הוגן, למה עליו לא צועקים כשהוא מתנהג ככה ועליי כן?"
"למה היא ראתה במחשב יותר ממני?"
למה, למה, למה….
יום אחד נשבר לי, הושבתי את הילדים בשורה על הספה ונזפתי בהם בסמכותיות אבהית:
אין בעיה, אתם רוצים הוגן? מעכשיו תקבלו הוגן.
א', תקשיב לי טוב! נכון לאחותך אסור ללכת לשחק לבד במגרש? אז מהיום גם אתה נשאר בבית כל אחר הצהרים, רצית הוגן נכון?
א' (אצלנו לכל הילדים קוראים א'), זה שאת בת 6 לא נותן לך הנחה מלפנות את המדיח כמו שאר האחים שלך, הבנת אותי? ולא מעניין אותי שאת לא מגיעה למדף של הצלחות, תשיגי קביים כי רצית הוגן!
א' (הגדולה), נכון שאת מתבגרת אבל רצית שוויון, אז מהיום את במיטה ב-8 בדיוק כמו האחות שלך בכיתה א', זה ברור?
הייתי מרוצה מעצמי, ככה מתנהג אבא!
ואכן דברי הסמכותיים פעלו את פעולתם בדיוק למשך ארבע דקות, עד שנשמע המשפט: "אבל אבא, למה היא מקבלת קביים ואני לא? זה לא הוגן…"
אנחנו רוצים שוויון, אבל בתכל'ס אנחנו לא באמת רוצים שיהיה לנו כמו כולם, אנחנו פשוט רוצים שיהיה לנו *יותר* ממה שיש עכשיו.
וזה בדיוק הסיפור של קורח: לא חסר לו דבר, אבל הוא פשוט רצה עוד.
ואת טענת ה"זה לא הוגן" שלו הוא ניסח בצורה יפה ושוויונית: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?"
לכאורה יופי של סיבה לצאת לרחובות ולהפגין.
אלא שחז"ל מלמדים שמה שבאמת הניע את קורח היה רגשות שנאה וקנאה כלפי משה ואהרן, בני הדודים שלו.
ספר התניא מסביר יסוד חשוב מאוד ביחס שבין המוח והלב (בשפתו: נפש אלוקית ונפש בהמית, בהתאמה).
המוח הוא החלק הרציונלי והשקול שלנו, זה שמחובר למציאות, שרוצה לעשות את הדבר הנכון כי הוא נכון.
הלב הרבה פעמים נמשך אחרי יצרים, תאוות, רצונות רגעיים וחולפים, נוחות.
יש מתח בין שניהם, מי יזכה לקחת את המושכות?
במצב המיטבי, הלב הולך אחרי המוח. כלומר הרצונות נמשכים אחרי הדבר הנכון לעשות. קודם המוח מחליט, ואז הוא משכנע את הלב להצטרף. "שמע לב, אני יודע שלא בא לך עכשיו להתאמן, זה מעייף ומזיע, אבל אתה תרגיש כל כך טוב אחרי זה, בוא נעשה עוד מאמץ…"
במצב הלא מיטבי, המוח הולך אחרי הלב. כלומר הלב כבר יודע מה הוא רוצה להשיג, אבל הוא צריך לשכנע את המוח שייתן לו צידוק רציונלי שזה בסדר. זה מה שנקרא בשפת הכלכלנים ההתנהגותיים "הטייה":
-שמע מוח, אני יודע שאתה אומר שאימון גופני זה חשוב, אבל בדיוק אתמול קראתי מחקר שזו סכנה להתאמן כשחם מדי, ותראה עכשיו בדיוק מתחיל הקיץ.
-אז בוא נדליק מזגן.
-אפשר, אבל זה לא בריא להתאמן עם מזגן, אתה יכול להתקרר.
-אז נפעיל מאוורר, לא נורא יהיה בסדר.
-האמת שאתה כבר עוד מעט צריך לעשות שיחת טלפון, נראה לי חבל להתחיל עכשיו, לא תספיק.
-אז נעשה משהו מקוצר.
-כן, אבל לא אכלת עדיין ארוחת בוקר.
-נכון, זה יותר בריא לאכול אחרי האימון.
-אחרי האימון זה יכול לעשות לך בחילה.
-אז נאכל משהו קטן עכשיו ועוד משהו קטן אחר כך.
-כן, אבל…
הלב יודע שלא בא לו, אבל לא יפה להגיד את זה ככה. אז ממציאים תירוצים.
ספר התניא מלמד את הכלל: "מוח שליט על הלב", ואיך מגיעים לכך.
זה לא קל, אבל זה שווה.
שנזכה
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת:
