אחד מסוגי הקרבנות בבית המקדש היה קרבן תודה, אותו הביא מי שרצה להודות לה' על דבר מיוחד שאירע לו. מעניין שחכמינו אמרו ש"כל הקרבנות בטלים לעתיד לבוא חוץ מקרבן תודה". מה מיוחד בו כל כך?
האמונה היהודית אומרת שכל מה שקורה לאדם הוא לטובה. כמובן, צריך להאמין בזה, בגלל שלא כל כך קל לראות זאת במציאות. איך בדיוק טרגדיות ותאונות הן לטובה?!
האמת היא, שלא את הכל אנחנו מבינים, ובייחוד לא את התכנית הכוללת. מי יודע מה תפקידו של כל אדם ומה התביעה ממנו? "האמונה מתחילה במקום בו השכל מסתיים", אומרים החסידים, וההודאה על כל מה שקורה לנו היא אחת העבודות הרוחניות המורכבות.
מבחן האמונה הוא ניסיון גדול, משום שעלינו להבין שאנחנו בעצם נמצאים בתוך מבחן שנועד לאמן אותנו (אמונה מלשון אימון). החכמה היא כמובן לא להודות רק על מה שהולך טוב, אלא (ובעיקר) גם על מה שלא הולך לפי התכנון. כי אם הכל מתנהל לפי הרצון העליון, על מה יש להתלונן?
שבת שלום!
