פרשת 'ניצבים' נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. פעם חשבתי שזה רק בגלל אותו מעמד מרגש שמוזכר בה. משה עומד מול כל העם ומכריז בדרמטיות על כריתת ברית בין ה' לאלוהים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם…". מאוד מתאים לרגעים הדרמטי של ראש השנה, בהם נקבע שוב גורלו של העולם כולו למשך שנה נוספת.

אבל נדמה שההמשך מרגש ומתאים לא פחות.
התורה מספרת על גלות נוראה שתפקוד את העם. אבל אז, דוקא בשהותנו בניכר, נגלה מחדש את עצמיותנו. ואז יקרה משהו שבמשך אלפי שנים נחשב בקרב הגוים ל'פנטזיה של היהודים', הוכחה נוספת לכך שאנחנו משוגעים על כל הראש: אלוהים מבטיח שהוא יקבץ אותנו מכל הארצות הללו – מרוקו ורוסיה, ארגנטינה ופולין, הודו ודרום אפריקה, וכמובן אמריקה – וישיב אותנו לארץ אבותינו.
חחח….

"אם יהיה נידחך בקצה השמים – משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והירבך מאבותיך".
במשך כל כך הרבה שנים לפסוקים האלה התאימה מילה אחת בלבד – הזוי…

והנה, אנחנו פה. נכון, עוד לא כולנו, אבל בסך הכל מתקדמים בקצב יפה.
אפשר לומר בפה מלא שכבר די בנינו את הבית הלאומי שלנו, ועכשיו הגיעה השעה לעבור לעיצוב הפנים. למלא אותו ברהיטים, ציורים ותוכן של ממש. תוכן שיהיה נטוע בקרקע ומחובר לשורשים, ועם זאת – שולח תפרחות ופירות חדשים אל השמיים.
זה האתגר הגדול שלנו כאן בארץ הזאת – "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך".
לחדש את הברית, אבל הפעם לא מתוך פחד או חובה, אלא מתוך רצון פנימי לקשר גבוה יותר עם האינסוף.

אם החלק הראשון של הנבואה כבר קרה כנגד כל הסיכויים, לא מופרך שגם החלק השני יתקיים ממש בקרוב…

שבת שלום, שנה טובה ומתוקה!

להצטרפות לסוכריה לשבת:
https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1

Print Friendly, PDF & Email