במדרש מסופר על רבי יהושע, שנחשב לאדם חכם מאוד ומעולם לא הפסיק בוויכוח למעט שלושה מקרים.
אחד מהם היה כאשר הוא הלך פעם בדרך וראה ילד יושב בצומת דרכים. רבי יהושע שאל אותו איך מגיעים לעיר. הילד הצביע על דרך אחת ואמר "זוהי דרך קצרה וארוכה", ואז הצביע על השנייה ואמר "וזוהי דרך ארוכה וקצרה". רבי יהושע החליט ללכת בדרך הקצרה־הארוכה. ואכן, כעבור זמן קצר ראה את העיר, אבל הדרך הייתה חסומה בקוצים ודרדרים שלא אפשרו לו לעבור. הוא חזר אל הצומת ושאל את הילד: "למה אמרת לי שאפשר להגיע מכאן לעיר?". הילד השיב בחיוך: "האם לא אמרתי לך שזוהי דרך קצרה וארוכה?…"
המשל הזה עומד בבסיסו של ספר חסידות חשוב מאוד, ספר התניא, שחיבר רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד. בשער הספר נאמרת המטרה המרכזית שלו:
מיוסד על פסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד, בדרך ארוכה וקצרה בעזרת ה' יתברך.
שמתם לב? "דרך ארוכה קצרה". והוא גם מצטט פסוק שלקוח מפרשת השבוע שלנו, פרשת ניצבים.
בעל התניא יוצא מנקודת הנחה שכולנו היינו רוצים למצוא קיצורי דרך שיביאו אותנו להישגים ללא מאמץ. אך הוא בא לקעקע את ההנחה הזאת, וטוען בדיוק להיפך: הדרך היחידה להגיע להישגים היא באמצעות עבודה מתמשכת לאורך שנים, צעד אחר צעד, בהתקדמות קטנה ואיטית. שאלו את האצן שניצח באולימפיאדה כמה מאמץ עליו להשקיע כדי לקצץ מאית שנייה מהשיא האישי שלו. שאלו את החוקרת כמה שעות היא השקיעה במעבדה, עד שהגיעה לתובנה שהביאה אותה לפרס נובל.
אך זה לא המסר העיקרי, שכן ספר התניא מלמד עוד רעיון מהפכני.
בעולמות הקואצ'ינג וה-NLP שיצא לי לפגוש מלמדים שעלינו להתחבר לעצמנו כדי לגלות את התשוקה שלנו. אם רק תהיה לנו תשוקה, הם מסבירים, הכול יהיה פשוט יותר. "מצא עבודה שאתה אוהב, ולא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך", צוטט מארק טוויין. הרבה פעמים אנשים חושבים שאם הם לא מתחברים למשהו, סימן שזה לא נועד להם. כך גם בתחום הזוגיות, אנחנו נוטים לחשוב שאהבה היא הדבר הכי חשוב, ובלעדיה אי אפשר להתחתן. גם בעבודת השם, יש נטייה לחשוב שכדי לעשות מצווה צריכים קודם כל להרגיש השראה וחיבור, ואם אין- כנראה שזה לא בשבילנו.
אך ספר התניא טוען שעלינו לאמץ צורת הסתכלות אחרת. כמובן, השאיפה היא שהלב שלנו יהיה מלא תשוקה והתלהבות לעשות דברים (והוא גם מלמד דרכים להגיע לכך), אך מה עושים כשהלב לא מתעורר? מה קורה כשמרגישים כמו בול עץ אדיש שלא רוצה שום דבר
העצה של ספר התניא מתמקדת במילים "בפיך ובלבבך לעשותו". במקרה כזה, הדגש הוא על 'לעשותו' – לעשות גם כשאין לי כוח, תשוקה או סתם 'לא בא לי', אלא רק כי כך ציווה הבורא. לעשות את הדבר הנכון כי הוא הדבר הנכון.
הנטייה לשים את כל המשקל על ההרגשה הפנימית היא תופעה מודרנית. האמת היא שהֶרגש הלב הוא רק אמצעי, והתכלית האמיתית היא העשייה בפועל. לא מזמן שמעתי על משפחה שהציעו לה לפני שנים רבות לאמץ ילדה שאימה נטשה אותה. הם התלבטו, זה לא כל כך התאים להם, אבל בסוף ריחמו על הילדה והחליטו לקחת אותה כאחת מילדיהם. פגשתי את הילדה הזאת, שהיא היום כבר אישה מבוגרת ואימא לילדים – שמחה, מאושרת, מוקירת תודה. אז מה הם לא כל כך "התחברו" בהתחלה? בסופו של דבר המעשה שלהם שינה לה את החיים לטובה מן הקצה אל הקצה.
הרעיון המהפכני הזה מאפשר לנו להשתחרר מעול הצורך להרגיש כל הזמן התלהבות. נכון, אנחנו בהחלט רוצים לחיות את החיים מתוך חיות וחשק פנימי, אבל המסר הענק של ספר התניא מלמד אותנו שיש דרך ארוכה שהיא קצרה, והיא זו שמביאה אותנו בסופו של דבר אל היעד.
שבת שלום
דרור יהב
נהניתם? הצטרפו לסוכרייה לשבת
רוצים להתחבר יותר לחודש אלול ולחגי תשרי הבאים בקרוב? כדאי לכם לקרוא את הספר "רק מתעניין: יהדות בקצב שלך"
