אחת החרדות החדשות שנוצרו בעידן המודרני היא תחושת ההחמצה – FOMO, Fear of missing out.
התחושה שאנחנו עלולים להתחרט בגלל משהו שקורה עכשיו במקום אחר גורמת לדפדוף אינסופי, לרווקות מתמשכת, להחלפת מקומות עבודה בתדירות גבוהה.
אבל על מה אנשים הכי מתחרטים?
את השאלה הזו ניסתה לברר ברני וור, אחות אוסטרלית שטיפלה במאות חולים סופניים על ערש דווי.
את כולם שאלה שאלה פשוטה: לו יכולת לחיות מחדש, מה היית עושה אחרת?
את התשובות שקיבלה היא חילקה לחמש קטגוריות (תוכלו לשמוע עליהן עוד בסרטון המצורף, מומלץ מאוד):
1) הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה
2) הלוואי והייתי נשאר בקשר עם החברים שלי
3) הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות מאושר יותר
4) הלוואי והיה לי האומץ לבטא את הרגשות שלי
5) הלוואי והיה לי האומץ להיות נאמן לעצמי, ולא לציפיות של אחרים ממני
מדהים, נכון?
בעיני, זו טעות לראות במחקר של וור ממצא אקדמי בלבד.
החרטה הגדולה באמת תהיה לא להפנים את המסרים הללו כבר עכשיו, בעודנו בריאים ושלמים.
מזווית יהודית, את הסעיף האחרון הייתי מנסח אחרת: "הלוואי והיה לי האומץ ללכת אחרי השליחות שלי".
הבעל שם טוב אמר שהנשמה יורדת לעולם הזה ל80-70 שנה רק כדי לעשות טובה אחת למישהו. הלוואי שנמצא את הדרך למלא את המשימה הזו, שבשבילה נשלחנו הנה.
השבת נקרא בפרשה את המילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל".
בראש השנה כולנו ניצבים לפני ה', ואותו אי אפשר לבלף.
שימו לב למשהו מוזר – החודש האחרון בשנה, אלול, מתחיל באות הראשונה, ואילו החודש הראשון בשנה, תשרי, מתחיל באות האחרונה.
הייתי מצפה שהחודש האחרון ייגמר בת', והחודש הראשון יתחיל בא'. איך זה היה מסתדר יפה, לא?
נראה לי שיש בזה מסר. גם כשעומדים בתחילת השנה, בא' – צריך לחשוב איפה רוצים להיות בסוף השנה, בת'.
לשאול את עצמי, איפה הייתי רוצה להיות בעוד שנים־עשר חודשים ביחס לכל אחת מהחרטות האלה?
איפה אני ביחס לשליחות שלי?
האם אני עושה את מה שבשבילו נבראתי?
יש לנו הזדמנות. כדאי לנצל אותה. "ובחרת בחיים".
מאחל לכם, קוראי וקוראות הסוכרייה, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
דרור יהב
הצטרפו כאן לסוכרייה לשבת