שם הפרשה שלנו מתאים כל כך לתקופה שאנו נמצאים בה בשבועות האחרונים: מכל כיוון אנחנו מוצפים במשפטים, כתבי אישום, מאבקים בין אנשי חוק.
בדמוקרטיה מודרנית, המחוקקים אחראים על כתיבת החוקים, והמשפטנים על הפירוש שלהם והתאמם למציאות (לפחות על הנייר). ואיך עושים זאת? בדרך כלל על פי השכל הישר, אך גם ללחצים פוליטיים ודאגה למגוון אינטרסים יש מקום.
בפרשה הקודמת קיבלנו חוקים אלוקיים באירוע קוסמי נשגב. אבל פרשת משפטים, שמופיעה מיד אחרי מתן תורה, עוסקת דווקא בעניינים מאוד יומיומיים: פיצוי על נזקים, עבד עברי, הלכות שמירה ופיקדון. לכאורה אין בהם שום דבר אלוקי – פקידי משרד המשפטים אולי היו מנסחים אותם טוב יותר.
אלא שכל הרעיון של מתן תורה היה לבטל את החיץ ששורר בין המציאות הגשמית והעולם הרוחני. להביא את 'העולם שמעבר' לתוך העולם הזה. להכניס מימד של אינסוף לתוך העולם הסופי והמוגבל שאנו חיים בו כך שהמציאות אמנם תישאר בעינה, אבל יתווסף בה מימד של קדושה עליונה. טעם של מעין עולם הבא. זוהי אחדות אמיתית בין הרוחניות לגשמיות.
השלב הראשון תואר בפרשה הקודמת – ה' ירד על הר סיני וגילה את אורו הגדול. כעת מגיע השלב השני, ובו יתברר כיצד אפשר, דרך מציאות יומיומית וטריוויאלית ממש, להכניס את ה' ומצוותיו בתוך החיים הגשמיים. ביחסים הממוניים בין אדם לחברו, במערכת המשפטית או בדיני האכילה והכשרות.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, קדושה אמיתית אין פירושה התבטלות והתעלות מעל חיי העולם. נהפוך הוא, הרעיון הוא להביא את ההתגלות והנוכחות האינסופית למטה למטה, להוריד אותה עוד ועוד – הכי גבוה שאפשר.
שבת שלום!
https://open.spotify.com/track/23s63wHo3Ok4ZKPKEfF6il
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
