לפני שנים למדתי במכינה, יצאנו לטיול וישנו באולם ספורט במושב על גבול הצפון. בלילה אחד החברים מצא סידור תפילה, ועליו שם של תלמיד שגר בעיר שבה גרתי אז. הוא העביר לי כדי שאחזיר אותו לבעליו, ואני בינתיים התחלתי לקרוא ולעיין בו. תפילה אחת פשוט הרטיטה את ליבי, וגיליתי שקוראים אותה מדי לילה לפני שהולכים לישון ב"קריאת שמע על המיטה":
"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי, אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי בֵּין בְּגוּפִי, בֵּין בְּמָמוֹנִי, בֵּין בִּכְבוֹדִי, בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר, לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי".
בום!
התפילה הזו ישר נכנסה אלי ללב. ולמרות שלא ידעתי אז להתפלל, הייתי אומר אותה כל יום לפני שהייתי הולך לישון. לקחתי את הסידור איתי, אבל התמהמהתי כמה חודשים טובים עד שהחזרתי אותו לבעליו. פשוט רציתי להמשיך להגיד את התפילה עד שידעתי אותה בעל פה…
בפרשת השבוע מסופר על הסיטואציה הבאה: כשאדם נושא משאות כבדים על חמורו, והחמור כורע ליפול – צריך לעזור לו, ואפילו אם הוא השונא הגדול ביותר שלך: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". לכאורה נראה כי מדובר במצוות "צער בעלי חיים", אך למעשה זה הרבה יותר עמוק.
באופן מוזר התורה לא משתמשת כאן בפועל "לעזור" אלא בפועל "לעזוב", המשמש כאן באותה משמעות (לפי רש"י). נשאלת השאלה, למה לא לכתוב פשוט "לעזור"? זה היה יכול להיות הרבה יותר מובן.
אלא שכאן מסביר תרגום אונקלוס, התרגום המקובל לארמית, נקודה מדהימה ומפרש כך: "אם תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ותימנע מלעזור לו, עזוב תעזוב מה שבליבך עליו ותפרוק עימו".
הציווי הוא לא רק לעזור, אלא לעזוב את מה שאתה נושא בלב כלפי החבר, או השונא שלך. נכון, יש לך הרבה טענות עליו, וחלק מהן ממש מוצדקות. אבל יותר משאתה כועס עליו, המשא הנפשי הזה מכביד עליך. ואולי בעצם החמור שכורע תחת משאו זה אתה…
סיפור יפה:
בירושלים של לפני 100 שנה הייתה ילדה קטנה שנזקקה לניתוח מסובך בווינה. למשפחה לא היה כסף רב והם רצו לאסוף כסף לתרומות. הם פנו לרב אריה לוין שיעזור להם, והוא בתורו פנה לרב קוק, הרב הראשי לארץ ישראל באותם ימים, שייתן להם מכתב המלצה.
הרב קוק שמח לתת את המכתב, אך אז נודע לר' אריה לוין שמבקש המכתב הוא אחד המתנגדים הגדולים לרב קוק, שאף כתב עליו השמצות ודברי בלע. זה לא מתאים בכלל!
כשהרב קוק שמע שהמבקש הוא אותו אדם הוא ביקש את המכתב. הרב לוין היה סטוח שהוא עומד לקרוע אותו, אבל לתדהמתו הרב קוק הוסיף בו עוד שורה, שמבקשת לשלם גם את הוצאות הנסיעה ולא רק את הוצאות הניתוח…
ואז אמר לו הרב קוק: "דע לך, שאין בליבי שנאה על שום יהודי בעולם".
הלוואי שנזכה.
שבת שלום
דרור יהב
אהבתם? הצטרפו לקבוצה שלי
