יוסף הוא פותר חלומות מדופלם: הוא פתר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, וכעת הוא פותר גם את חלומותיו של פרעה. פתרונותיו מעוררי השראה עד כדי כך שהוא מיד מתמנה למשנה למלך מצרים, ונעשה שר האוצר של הממלכה הענקית. אך באופן מפתיע, דווקא לחלומותיו שלו-עצמו יוסף אינו מספק פתרון.
כזכור, התורה תיארה שני חלומות שחלם יוסף: האחד על אלומות האחים המשתחוות לאלומתו, והשני על השמש והירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו עצמו. אולם בשום מקום בתורה לא ניתן הסבר ברור באשר לפשר החלומות הללו.
רבים מהמפרשים הבינו שאין צורך בכך, היות והם כל כך ברורים: הם מנבאים יום בו יעמדו האחים וישתחוו ליוסף, בהיפוך מדהים של ההתנכרות אליו מימי נערותם. כך גם הבינו האחים עצמם ויעקב אביהם. ואכן, יום זה מתגשם בפרשתנו. כשהאחים מגיעים למצרים בחיפוש אחר תבואה הם משתחווים בפני המשנה למלך הוא יוסף. זהו הרגע בו יוסף נעשה מודע לעוצמת המעמד: "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם".
הרב אלחנן סמט מעיר כי ישנה בעייתיות בפירוש זה: הוא פשוט אינו הולם את שפת החלומות. כבר ראינו כי פירושי החלומות שפתר יוסף לשרים ולפרעה מלמדים כי לכל פרט בחלום ישנה משמעות *סמלית* ולא *מילולית*. מסיבה זו, ההשתחוויה המוצגת בחלום כלפי יוסף אינה יכולה להיות השתחוויה ממש! אין זאת אלא שהיא מסמלת משהו אחר – מצב של תלות מוחלטת ביוסף. החלום הראשון, בשדה האלומים, מסמל את התלות *הכלכלית* של המשפחה ביוסף, ואילו החלום השני מסמל את התלות של עצם *הקיום המשפחתי* ושל המשך הדורות בו.
כעת נשאלת השאלה: לשם מה נשלחו ליוסף החלומות הללו משמיים כשהיה רק בן שבע עשרה שנה? מה הם ביקשו ללמד אותו?
שתי תשובות בדבר. הראשונה, שעליו להתכונן ולהכין את עצמו לקראת השליחות הגדולה שהוא עתיד לצאת אליה, הרחק מבית אביו ובבדידות גמורה. התשובה השנייה מלמדת על התובנה העמוקה של הסיפור אודות מנהיגות. יוסף הצעיר רצה להצליח בחיים. הוא נהנה ממעמד מועדף בבית אביו, וחלם על גדולה, שררה ואולי אפילו מלוכה. אך כדרכו של נער צעיר, הוא ציפה להגיע אליה מיד, בין לילה, ללא מאמץ רציני מצדו. הוא לא יכל לשער לעצמו איזו דרך חתחתים יצטרך לעבור עד שהיא תתגשם. רק כשהוא נעשה שליט והכיר בגודל האחריות שמוטלת על כתפיו, הוא הבין שכל השררה שקיבל לא נועדה לעצמו אלא כדי לדאוג לאחרים. לסייע הן לתושבי מצרים, ויותר מכך – למשפחתו.
הטרנספורמציה העצומה שעובר יוסף מנער רברבן שרוצה "לעשות מכה" ועד הדמות הבוגרת והמתוכננת שמתגלה לאחים מלמדת יסוד גדולה על מנהיגות: כל גדולה שניתנת לאדם לא ניתנה לו לצורך עצמו, אלא כדי שישתמש בה עבור אחרים. כמו שיוסף עצמו יאמר: "כי למחייה שלחני אלוהים לפניכם".
רבי נחמן מברסלב לימד כי לכל אדם ניתנה מידה כלשהי של שררה באשר הוא: בין במשפחתו, במקום עבודתו, בקהילתו ואולי אף בארצו. "כל יחיד הוא מלך", אמר ז'בוטינסקי. יוסף מלמד כי אכן, כל אחד הוא מלך, אולם תפקידו של המלך הוא לבצע את שליחותו למען אלה שזקוקים לו ולא להתרכז בעצמו.
שבת שלום!
https://www.youtube.com/watch?v=1AMyxGKZpRc
להצטרפות לסוכרייה לשבת:https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
