חסידים מספרים:
פעם נכנס לרבי מצאנז אחד מהחסידים שלו, שהיה עשיר גדול.
הוא דיבר עם הרבי על העסקים שלו, ועל כך שהוא עומד לחתן את הבן שלו בשעה טובה.
אחרי כמה רגעים, הרבי שאל אותו: "אתה מכיר במקרה את המלמד, ר' זושא?", והיהודי ענה: "כן, בוודאי שאני מכיר אותו!"
המשיך הרבי, "ידעת שהוא מחתן את הבת שלו?"
"לא, לא ידעתי".
"ואת מצבו אתה יודע? אין לו מספיק כסף לעשות את החתונה".
"לא, אני שומע על זה רק עכשיו", ניסה העשיר להבין לאן הרבי חותר.
הרבי הוסיף להקשות: "איך זה שאתה לא יודע?"
והיהודי התגונן: "רבי! אני הולך בבוקר לעבודה, חוזר הביתה בערב, אוכל משהו ומיד הולך ללמוד. ברוך השם, אני לא מהאנשים האלה שמחטטים כל הזמן מה הולך אצל פלוני ומה קורה עם אלמוני, יש לי את החיים שלי".
בשלב הזה, הרבי עבר לדברי תורה: "אתה יודע, על יוסף הצדיק מסופר שהוא הלך לאיבוד בשדה, והתורה מספרת: 'וַיִּמְצָאֵהוּ *אִישׁ* וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה'. רש"י פירש במילה 'איש' שהכוונה למלאך גבריאל. לעומת זאת, בפרשה הקודמת כשיעקב אבינו נפגש עם איש: "וַיֵּאָבֵק *אִישׁ* עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר", רש"י גם פירש שמדובר במלאך, אבל שם המלאך הוא שרו של עשיו.
עכשיו תגיד לי אתה, למה במקום אחד 'איש' זה גבריאל, ובמקום השני 'איש' זה שרו של עשיו?"
הרבי לא חיכה לתשובה, וענה בעצמו: "אני אגיד לך למה. כשיעקב ביקש מהמלאך לברך אותו, המלאך מיהר כי הוא היה צריך לחזור לשמיים לומר שירה. כשמבקשים ממישהו עזרה, והוא מתחמק בתירוץ שהוא צריך ללמוד תורה ולעבוד את ה', הוא בגדר שרו של עשיו. אבל יהודי שהולך להציע עזרה, ושואל אחרים: "מה תבקש?", הוא בגדר המלאך גבריאל".
סיפור יפה. שני סוגי אנשים, שני סוגי מלאכים. והאמת היא שבפרשה שלנו יש גם סוג שלישי.
כל חרטומי מצרים לא מצליחים לפתור לפרעה את החלומות, עד שיוסף מגיע ומציע פתרון: שבע הפרות השמנות הן שבע שנות שובע, שבע השנים הרזות הן שבע שנות רעב.
פרעה מתרגש מאוד ואומר לכל עבדיו: *"הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו?!"*
התורה מעידה שיש סוג נוסף של איש, לא שרו של עשיו ואפילו לא המלאך גבריאל, אלא מדרגה גבוהה יותר – איש שיש בו רוח אלוקים. ומה הופך אותו לכזה?
מה שמיוחד ביוסף, שהוא אינו מסתפק בהערכת מצב כללית כיועץ חיצוני, אלא מציע לפרעה פתרון מעשי – למנות מנכ"ל שינהל את איסוף ושימור התבואה לשנים הרעות.
יוסף לא רק מביט למציאות בלבן של העיניים, אלא לוקח אחריות כדי לשנות אותה. יוסף הוא איש חזון, שהוא גם איש מעשה.
לפני כשנה נפטר יהודי מיוחד בשם ליאור שי ע"ה. הוא היה ידוע בחוג מכריו בתור אדם שתמיד עוזר, שמח ונותן לאחרים. בבר המצווה של בנו בירך אותו ליד כולם ואמר לו, "אני מאחל לך *שתהיה מישהו".*
האורחים הופתעו: ליאור הצנוע והענו מברך את בנו שיהיה 'מישהו'? והוא הסביר: "אתה יודע, בחיים תמיד צריכים מתנדבים לכל מיני דברים. שמישהו יזרוק את הפח, שמישהו ישטוף כלים, שמישהו יקנה, שמישהו יביא… אז אני מברך אותך שתמיד תהיה המישהו הזה שקם ועושה".
וזה הסוד של יוסף – להיות מישהו.
שבת שלום
דרור יהב
נהניתם? הצטרפו לסוכרייה לשבת
