"הסכמי אברהם" ההיסטוריים נחתמו רק לאחרונה בין צאצאי צאצאיו, אחרי דורות ארוכים של סכסוך. זו הזדמנות להיזכר מה הייתה גישתו של אברהם למלחמות, ומה אפשר ללמוד ממנו לימות השלום?
בפרשתנו נזכרת מלחמת העולם הראשונה בהיסטוריה, המכונה מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה. אברהם שומע שלוט, בן אחיו, נשבה בין שאר תושבי סדום. הוא יוצא למבצע צבאי מסוכן ומשיב את כל אנשי העיר. זהו התחום מזהיר שעושה לאברהם שם בכל העולם העתיק, אך דווקא באותם רגעי הצלחה יש גם קושי.
אחרי שהוא שב מהמלחמה ופוגש לראשונה את מלך שלם – ככל הנראה האזכור המוקדם ביותר של ירושלים בתנ"ך – הוא חווה התגלות אלוקית המבקשת לחזק אותו: "אל תירא אברם, אנכי מגן לך. שכרך הרבה מאוד".
מדוע היה צריך לומר לאברם לא לחשוש? הרי הוא זכה לפרסום ולהערצה שהיו אמורים לדחוף אותו קדימה ולקדם את הפצת האמונה באל אחד, אז מה מקור הפחד?
המדרש מציע שלוש אפשרויות לדבר. הראשונה מוסרית – אברהם חושש שמא הרג אנשים חפים מפשע תוך כדי הקרב, והדבר מעורר בו רגשות אשם.
התשובה השניה היא בטחונית – אברהם מתיירא שמא נצחונו המוחלט במלחמה יעורר עליו זעם שיוביל למלחמה נוספת, קשה יותר.
התשובה השלישית היא קיומית. מאז שגילה את אמונתו החדשה, אברהם נהנה מהצלחות וניסים רבים. הוא ניצל מכבשן האש, שב בשלום מהמלחמה, ועתה הוא חושש שמא קיבל את כל שכרו בעולם הזה, 'ניצל' את הזכויות שהיו לו לגלגול הנוכחי.מכאן אפשר רק לרדת… ואולי לא נשארו לו עוד זכויות לעולם הבא.
שלושת החששות מזכירים לנו כי ה' לא ציווה על אברהם לצאת למלחמה. הוא עשה זאת על דעת עצמו. אך מנין לו שזו הייתה החלטה נכונה?
דבריו המחזקים של ה' שנאמרו רק בדיעבד מראים לנו את ציפייתו מהאדם. האמונה מצטיירת לעתים כציות עיוור ללא בחירה חופשית, אך אברהם מראה לנו כי ה' מצפה מהאדם לפעול בעולמו ולתקן אותו גם ללא ציווי מפורש. ה' נתן לנו בחירה וחפץ במעשינו, "התהלך לפני והיה תמים". ללכת לפניו בעקבות הקול הפנימי, ולוודא כל הזמן כי מעשינו רצויים בעיניו.
שבת שלום!
https://youtu.be/KhwP0M5UmaM
להצטרפות לסוכרייה לשבת:https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
