דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה:
אתם מגיעים לחתונה הכי יפה שראיתם בחיים.
מפלי מים, מדשאות רחבות ידיים, הכל טיפטופ.
מלצרים מעונבים מגישים לכם את האוכל הכי טעים שאכלתם אי פעם.
נראה שמישהו פה חשב על הכל.
ואז מגיעה החופה.
החתן עומד ליד הכלה ועונד לה טבעת.
"הרי את מקודשת לי", הוא מכריז בקול כדי שכולם ישמעו.
אבל אז, בלי להתבלבל, הכלה אומרת: "האמת, שאני מעדיפה לשתות נוזל למדיח מאשר להתחתן איתך", וזורקת עליו את הטבעת.
מה דעתכם? איך החתונה נראית לכם עכשיו?
האמת היא שעל פי ההלכה, אין כאן חתונה.
האנשים האלה הם לא זוג נשוי, למה? כי כדי שתהיה חתונה צריך הדדיות.
אם רק החתן בוחר בכלה או רק הכלה בוחרת בחתן, זה לא מספיק. צריך ששניהם יבחרו זה בזה.
פרשת השבוע כוללת את אחד הפסוקים היפים בתורה:
"את ה' האמרת היום להיות לך לאלוהים… וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה".
מה כל כך יפה, אתם ודאי שואלים?
בדרך כלל כשמדברים על כך שעם ישראל הוא עם הבחירה,
מתכוונים שאלוהים בחר בנו מכל העמים.
אבל האמת היא שהבחירה היא דו-צדדית: הוא בוחר בנו, ואנחנו בוחרים בו.
קשר לא יכול להתקיים אם רק צד אחד מחליט עליו.
לפעמים אנחנו שוכחים שגם הברית שלנו עם אלוהים היא הדדית.
זה אומר שכדי שהיא תקרה, גם אלוהים צריך שנבחר בו.
אם רק אנחנו בוחרים בו או רק הוא בוחר בנו, אין נישואין;
הוא זקוק לצד שלנו לא פחות משאנחנו צריכים אותו.
אולי זה מסביר פסוק קצת משונה בתהלים: "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ".
הפסוק הזה ממש מתוחכם כי אפשר לקרוא אותו בשתי צורות: או שיעקב בחר את ה', או ש[את] יעקב בחר לו ה'.
המסקנה היא ששניהם נכונים: כל אחד בוחר את השני.
זה בדיוק מה שאומר הפסוק שאיתו פתחנו:
"את ה' האמרת היום להיות לך לאלוהים… וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה".
לפי חלק מהפרשנים, "האמרת" פירושו רוממת, הבדלת.
אבל שימו לב,
מי שמתחיל זה הצד שלנו:
קודם אתה הבדלת את ה' ובחרת אותו לאלוהים,
ואז בתגובה, ה' בחר אותך לעם סגולה.
מדהים, לא?
אלוהים לא רק נותן לנו בחירה, אלא גם אומר לנו עד כמה הוא צריך אותנו.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבלת סוכרייה לשבת כל יום שישי!
