על מתן תורה שמענו המון פירושים, אבל מה קרה בימים שלפני מעמד הר סיני, השיא של הפרשה? "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני… ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר".
ה'כלי יקר', אחד המפרשים על התורה, שם לב שהניסוח כאן מסורבל במיוחד – ויחנו ואז ויחן, מדבר סיני ושוב מדבר, סיני ואח"כ הר. המסקנה היא שהתורה רוצה להעביר לנו מסר לדורות, וכך הוא כותב (בדילוגים קלים):
"ונראה שכל זה ראיה שלא היו ישראל ראוים לקבלת התורה עד אשר יהיה שלום ביניהם. כי התורה – כל נתיבותיה שלום, כי מתוך פירוד הלבבות זה אוסר וזה מתיר, ונמצאת התורה כשתי תורות. לכן מסופר שבאו לשם בחודש השלישי (סיון) שמזלו מזל תאומים, המורה על הדיבוק והאהבה, שיחדיו יהיו תמים כתאומים זה לזה…"
כדי להגיע למדרגת אחדות כזו, צריך היה לוותר תחילה על הפירוד: "לכן נאמר תחילה שהם נסעו מרפידים, המקום בו היו בריב ומחלוקת, ורפידים אותיות 'פרידים', על שם הפירוד ביניהם.
בקשת הכבוד והשררה היא הסיבה לכל ריב וכל נגע, לכן כשבאו להר סיני, הנמוך מכל ההרים, ראו שהקדוש ברוך הוא בוחר בענווים. ועל ידי זה בחרו במדת ההכנעה, וזוהי סיבת השלום".
עד כאן דברים יפים, אבל כאלה שנשמעים דמיוניים ואידיאליסטיים מדי. אתם באמת יכולים לדמיין אחדות כזו בעם ישראל? חפשו במדף של 'מדע בדיוני'…
אלא שה'שוס' האמיתי מגיע עכשיו: "אך האמת היא שמצד המדבר, עדיין היו חלוקים בדעתם ולא היו בלב אחד כאיש אחד עדיין. וגם על השם 'סיני' אמרו רבותינו שהוא מלשון 'שנאה', ובאמת גם במדבר סיני לא סרו ממחלוקתם עדיין. אך בבואם נגד (מול) ההר הוגד להם שעל הר זה ירד ה', רק אז היו בלב אחד כאיש אחד".
אי אפשר להגיע לאחדות וציבור אמיתי כשמסתכלים על המה שמפריד בינינו, ובלי עין הרע – יש הרבה. מה ששינה את המצב היה כשהכניסו את ה' לתמונה, ונתנו לו מקום בינינו, וממילא – גם לצלם אלוהים שבו נברא האדם. כמו שאמר הפילוסוף אברהם השל, "מי שמפסיק להאמין באלוהים – מוכרח להפסיק להאמין גם באדם".
שבת שלום!
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
