אחרי מותה של שרה אמנו – אשתו במשך יותר מ-110 שנה! – אברהם מבקש לקוברה בחלקת קבר משפחתית. הוא יוצר קשרים עם בני חת, העם שגר בחברון באותו זמן, ומחפש את עפרון, בעל החלקה שבה שוכנת מערת המכפלה, כדי לקנות אותה ממנו.
המשא ומתן הולך כשורה, רק שיש בו דבר אחד יוצא דופן. המילה "שמעוני" והשורש ש.מ.ע חוזרים שש פעמים בקטע קצר יחסית:
שמענו אדוני, שמעני, ועוד ועוד. גם אברהם, גם בני חת, גם עפרון – כולם מבקשים שישמעו אותם.
כשמילה חוזרת כל כך הרבה בקטע קצר, סימן שהיא באה ללמד משהו.
נראה לי שלמרות שהמשא ומתן מתנהל סביב מכירת החלקה, בעצם מה שעומד מאחוריו הוא רצון עז לתשומת לב ולהקשבה. אברהם זה עתה קם מאבלו, רגיש ופגיע. בודד כל כך, הוא זקוק לתמיכה ולתשומת לב יותר מתמיד. שמעו אותי!
בני חת רואים באברהם מנהיג דגול, וקוראים לו "נשיא אלוהים אתה בתוכנו". אבל גם הם מאוכזבים מחוסר רצונו לקשור איתם קשרים קרובים. שמע אותנו!
ועפרון החתי עולה לגדולה בן לילה בגלל חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו. אולי גם הוא מרגיש ריקני וחסר בלא תוכן של ממש, רק אמצעי שיזכרו אותו בתור "בעל חלקה". שמעו אותי!
שלושה צדדים למשא ומתן, שלושה צדדים שמדברים על כסף ושדה ועצים, אבל בעצם כולם צועקים כאב פנימי שמתבטא בבקשה – תקשיבו! תשמעו רגע!
ברוח הימים שאנו נמצאים בהם, יש כאן דו שיח של חירשים. כולם צועקים את המסר שלהם, אבל איש לא מקשיב למסר של הוזלת, ויותר מזה – לכאב שלו. כמו שכותב רש"י, "אם אתה לו שמעני – הלוואי ותשמעני". כולנו רוצים שישמעו אותנו, אבל מי מוכן גם להקשיב?
שבת שלום!
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
