הרב שבתי כץ, שכיהן כרב העיר פרטוריה בדרום אפריקה וכרב בתי הסוהר באזור, לא האמין שזה קורה לו.
בערב חנוכה שנת 1978 הוא נפגש ביחידות עם הרבי מלובביץ' בניו-יורק וסיפר לו על חיי האסירים היהודיים בדרום אפריקה. הרבי התעניין האם יאפשרו לאסירים להדליק נרות חנוכה? הרב כץ השיב בשלילה אך אמר שכאשר ישוב לארצו, יתחיל לפעול מול הרשויות כדי שעד השנה הבאה הדברים יסתדרו.
אבל הרבי לא היה מרוצה. הוא אמר שנרות החנוכה יכולים לשנות לחלוטין את מצב הרוח של האסירים. האור והחמימות של ההדלקה, יכולים להצית להם את ליבם – ואי אפשר לדחות זאת עד לשנה הבאה.
הרב כץ הגיב בעדינות שערב חנוכה כבר כמעט הגיע, והוא בכלל נמצא בניו יורק, אבל הרבי התעקש שעליו לפעול בזה עכשיו. "כשאתה יוצא מהחדר, כנס לחדר המזכירות ותעשה טלפונים לגורמים המתאימים בדרום אפריקה".
הרב כץ ניסה להתגונן. הוא אמר שעכשיו ארבע לפנות בוקר בדרום אפריקה, ונציב שירות בתי הסוהר הוא איש בכיר מאוד, גנרל לשעבר, וזה יהיה די מסוכן להעיר אותו בשעה כזו. אבל הרבי טען להיפך: "העובדה שאתה מתקשר אליו מהקצה השני של העולם, באמצע הלילה מניו יורק, רק תגרום לו להעריך את הפניה ולהבין עד כמה היא חשובה".
בחשש הוא התקשר לביתו של גנרל ספטון, מפקד בתי הסוהר בדרום אפריקה, העיר אותו והסביר כי דחיפות הנושא גורמת לו להתקשר בשעה כזו. להפתעתו, הגנרל התפעל מהמחשבה על אור וחום החג שיכול להציף את לבבות האסירים, ואמר כי אף שלמחרת יחול חגם של הנוצרים וזה יום חופש, הוא יעביר הודעה לכל בתי הסוהר כך שיאפשרו לאסירים היהודים לקיים את מצוות החג.
בבוקר, כשהרבי הגיע לחדרו שב-770, הרב כץ עמד בכניסה וסיפר על ביצוע המשימה. הוא היה מרוצה ובטוח שהשלים את כל מה שנדרש ממנו, אבל הרבי ביקש ממנו להיכנס אליו שוב לאחר תפילת שחרית.
הרבי אמר לו כי מתוך חמישים מדינות בארצות הברית, ישנה מדינה אחת – ניו יורק – שאינה מאפשרת לאסירים היהודיים להדליק נרות חנוכה. ולכן "אם אתה תאמר למפקדים כאן שאפילו בדרום אפריקה העניין סודר, זה בטח יועיל גם כאן".
הרב כץ התבלבל לחלוטין: מה לו ולהנהלת שירות בתי הסוהר בניו יורק? הרבי הורה לו לעמוד בקשר עם חסיד אחר שעוסק בעזרה לאסירים יהודיים בארה"ב, אשר ידריך אותו מה לעשות. למרות שהיה זה בחופשת חג המולד, הוא הצליח להשיג את הממונה על בתי הסוהר בניו יורק, והרב כץ סיפר לו בטלפון על המהפכה שתחול השנה בחיי האסירים היהודיים בדרום אפריקה. ואם זה כך במדינה פרימיטיבית, כפי שהייתה אז דרום אפריקה, כל שכן שזה צריך להיות במדינה מתקדמת כמו ניו יורק. הממונה היה במצב רוח טוב והבטיח לסדר את העניין מיד.
לאחר תפילת מנחה, הרבי קרא שוב לרב כץ, אשר ניסה לחשוב איזו משימה תוטל עליו הפעם? אבל זאת לא הייתה משימה אלא הכרת טובה. הרבי אמר שהוא רוצה להעניק לו מתנה על מאמציו. הרב כץ ניסה להתחמק, אך משלא הצליח ביקש ספרים. כשאסף אותם גילה שהיו שם ארבעה ספרים: שניים עבורו ועבור בנו, ועוד שניים עבור הגנרל ספטון ואשתו.
כשהוא שב לדרום אפריקה והתקשר לגנרל במטרה לקבוע פגישה ולמסור לו את המתנה, התעקש האיש הנכבד לבוא בעצמו בהקדם האפשרי ולקחת את הספרים. הוא אמר לרב כץ: "אם יש יהודי היושב בצדו השני של הגלובוס, וחושב אודות אדם אחר, ובפרט כלפי אסיר אומלל שכל מה שהוא צריך זה מעט אור וחום בחייו – אזי בוודאי מדובר במנהיג נעלה. ואם אדם כזה שולח לי מתנה – אני רוצה לקבל אותה במהירות האפשרית…"
סיפור מופלא זה על הרבי מלובביץ' זכר צדיק לברכה, מעביר מסר עמוק ביותר על תחום המנהיגות. התוקף והאמונה של הרבי מלובביץ', שיום פטירתו חל בשבת הקרובה, הביאו להערכה מצד גורמים רבים ואף לא יהודיים. זאת מכיוון שהוא התייחס לתורה, למצוות ולאמונה בבורא עולם *ברצינות.*
עבורו, לא היו אלה דברים חיצוניים אלא מהות אמיתית, למעשה – המהות היחידה. כפי שרואים בסיפור, הוא לקח ברצינות רבה כל כך את מצוות נרות החנוכה כמילוי רצונו של הבורא, עד שחשב שראוי להעיר את הגנרל בארבע בבוקר כדי לזכות אסירים יהודים בהדלקתם. ומאחר שהגנרל הרגיש באמיתות הדבר, הוא נרתם למשימה, וכך גם האחרים.
ישנם קווי דמיון רבים בין הרבי מלובביץ', לבין משה, הגיבור הבולט של פרשה זו. כמו משה, גם הרבי לקח אחריות על עם ישראל למרות הקשיים, התלונות והמחאות שלהם. שניהם זיהו בכל יהודי ויהודיה אור אלוקי אינסופי שצריך לפרוץ החוצה. שניהם הבינו שהדבר יוכל לקרות רק כאשר האדם יהיה בקשר מלא עם בורא עולם ועם מצוותיו, גם אם לעיתים הוא לא יבין מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה. ואולי יותר מכל, העובדה כי שניהם לקחו את דבר ה' ברצינות גמורה. הם באמת האמינו כי מצוותיו של הבורא יכולות להאיר את הלבבות, ולחבר את הנשמות למקור חוצבן – האינסוף של מי שאמר "והיה העולם".
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת לחצו כאן!
