בספרו "מוטיבציה" מראה דניאל פינק כי במאה העשרים ואחת, השיטות המוכרות להעלאת מוטיבציה כמו "המקל והגזר" (אותן הוא מכנה "מוטיבציה 2.0") כבר אינן יעילות כבעבר. הקידמה שינתה את האופן שבו אנו מופעלים. הוא מחלק את העולם לשני סוגי טיפוסים, X ו-I – טיפוסים מהסוג הראשון מוּנעים יותר מתשוקות חיצוניות שמפעילות אותם כמו תגמולים, פרסים ועונשים; טיפוסים מהסוג השני מוּנעים מתשוקות פנימיות ומעצם הסיפוק שפעילות מסוימת גורמת להם. כמובן, זו הכללה גורפת, אבל היא בהחלט עומדת על נקודה יסודית בהבנת ההנעה האנושית.
פרשת השבוע מספרת על אירוע דרמטי שבגללו משה נענש ולא זכה להיכנס אל הארץ המובטחת. הכל מתחיל כשבני ישראל מתלוננים על צמא. משה פונה לאלוקים ומצטווה לקחת את המטה, לדבר אל אחד הסלעים ולהוציא ממנו מים. אך במקום לדבר אל הסלע, משה מכה בו. בגלל השינוי הקטן הזה הוא נענש – זו לפחות הסיבה הרשמית שמתוארת בתורה.
אבל כאן מתעוררות כמה שאלות. אם אלוהים רצה שמשה ידבר אל הסלע, למה הוא אמר לו לקחת את המטה? האם לא היה בכך רמז שעליו להשתמש בו?
ושנית, האם זה הוגן? בגלל אי-ציות קטן שכזה נשללת ממשה משאת נפשו העמוקה ביותר? ארבעים שנה קודם לכן, ממש אחרי שבני ישראל יצאו ממצרים, קרה מקרה דומה. גם אז בני ישראל היו צמאים, גם אז אלוקים אמר למשה לקחת את המטה, גם אז הוא הכה בו – אבל אז זה עבד מצוין. מה ההבדל?
נראה שהתשובה נעוצה בהבדל המהותי שבין שני המקרים.
כשבני ישראל יצאו ממצרים הם היו בני עבדים, בעלי מנטליות פסיבית, הרגילים להיות תלויים ברצונו של האדון. לעבד אין רצון משלו, הוא מעוניין לנוח כל היום ("עבד בהפקרא ניחא ליה", בלשון חז"ל). מה שמפעיל אותו הוא השוט – הדבר שממנו הוא פוחד יותר מכל.
בפעם הראשונה, מיד לאחר יציאת מצרים, בני ישראל עדיין היו במנטליות של מוטיבציה 2.0. הם לא הכירו דרך אחרת להנעה חוץ משימוש בשוט. וזה בדיוק מה שמשה עשה.
אך מאז חלפו ארבעים שנה. בני ישראל עמדו עכשיו להיכנס לארץ. הם נועדו לייסד ממלכה מופלאה המבוססת על עקרונות של חירות, שתהווה לפיד מאיר לכל העולם. אומה שאמורה לפעול ברמת מוטיבציה 3.0. לאנשים כאלה אי אפשר לדבר בשוטים, שכן זו איננה השפה המנטלית שהם זקוקים לה. אנשי חירות צריכים לפתח נקודות מוטיבציה אחרות בנפש, פנימיות יותר. המנהיג אמור לפנות אליהם בדרך אחרת: לשכנע אותם על ידי מילים מתאימות. לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים.
אם משה היה מדבר אל הסלע בידיים ריקות, אי אפשר היה ללמוד מכך הרבה. אינך יכול להשתמש בשוט שלא קיים בידיך. אך אלוהים רצה ללמד אותנו משהו חדש. כשהשוט קיים ובכל זאת אתה מדבר אל העם, סימן שנכנסנו לתקופה חדשה. עברנו לשלב מוטיבציה 3.0, שבה מקורות ההנעה באים מבפנים, לא מבחוץ.
משה לא רק אחז במטה, הוא גם השתמש בו. זו צורת הנהגה שמתאימה לדור המדבר, אך אינה מתאימה לחיים הרצויים בארץ. לא עונש יש כאן, אלא מסר: בארץ ישראל, תשאיר את השוט בחוץ.
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת:
https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
