מסופר על אדם שבכל ערב היה חוזר הביתה עייף מהעבודה, חוטף את הגמרא ויוצא לשיעור תורה.
אלא שכשהגיע לשיעור, היה נרדם מיד…
פעם אחת שאל אותו הרב,
"בשביל מה אתה מגיע מלכתחילה אם אתה יודע שתירדם?".
ענה לו אותו לומד,
"הילדים שלי יודעים שאני עובד קשה כל היום ולא מצליח להקדיש זמן ללימוד כפי שהייתי רוצה.
אם הייתי מגיע הביתה ונרדם שם – הם היו מבינים.
אבל עכשיו הם רואים שלמרות העייפות, אבא שלהם בא מהעבודה ולא מוותר על שיעור תורה.
אני אולי לא מצליח ללמוד בעצמי, אבל לפחות אני מציב להם סולם ערכים…"
מתברר שהאדם הזה למד טוב את פרשת השבוע.
כשעשיו פגש את יעקב אחרי עשרים שנה שהם לא התראו,
הוא ראה שעומדים סביבו ארבע נשים ומלא-מלא ילדים.
עשיו לעומת זאת היה מלווה בארבע מאות גנרלים,
שעל פי המדרש כל אחד מהם היה בעצמו מפקד של ארבע מאות לוחמים אחרים.
בעשרים שנה האלה עשיו בנה לעצמו צבא אדיר…
הוא עשה קריירה רצינית!
כותבים עליו בדה-מרקר, מראיינים אותו ל-N12, ויש לו מאות אלפי עוקבים באינסטגרם.
זה בן אדם מוצלח!
ועכשיו הוא פוגש את יעקב ושואל אותו בפליאה: "מי אלה לך?"
מה זה, יענקל'ה, פתחת גן ילדים? מי זה כל ה"קינדרלך" האלה?
זה מה שעשית עשרים שנה? גידלת ילדים?
איזה בזבוז… אתה והכשרון שלך. יכולת להגיע רחוק… היית ילד חכם, חשבתי שייצא ממך משהו!
מה עונים לדבר כזה?
אם אני הייתי יעקב, הייתי מנסה להצטדק.
"תראה יא אח, עבדתי עשרים שנה אצל לבן, הוא רימה אותי, לקח לי את כל הכסף.
ובכל זאת, גם לי יש לא מעט. אל תראה אותי כזה פארש…"
איזה מזל שאני לא יעקב.
כי יעקב אפילו לא מיצמץ. הוא עונה תשובה ישר בין העיניים:
מי אלה? "הילדים אשר חנן א-להים את עבדך".
חביבי, אתה השקעת את עצמך בקריירה, ואני השקעתי את עצמי בבית.
קילחתי, השכבתי, חיבקתי, ליטפתי, לימדתי. שיחקתי, רקדתי, החלפתי, עודדתי, צעקתי.
עשרים שנה זה מה שאני עושה.
עשיו לא מתרגש. "יש לי רב, יהי לך אשר לך".
אם זה עושה לך טוב – אשריך.
לי זה לא מתאים, סגנון החיים הזה.
אני איש העולם הגדול. רוצה לצאת, לראות, להשיג.
עשיו – תרבות אדום, רומא. אני עסוק בלהקים אימפריה! להצליח בחיים!
ויעקב עונה: "קח נא את ברכתי… כי יש לי כל".
השאלה מה נקרא אצלך הצלחה.
לך אולי יש הרבה, אבל לי יש *הכל.*
יעקב הבין שהעיקר צריך להיות מושקע בבית.
עוד שיחה עם הילדים, עוד חשיבה איך לחנך,
עוד דיבור, עוד לימוד, עוד משחק.
והתוצאה?
מי מבני עשיו זוכר היום את סבא שלהם?
אף אחד… אם הוא לא היה מוזכר בתורה, היינו שוכחים ממנו מזמן.
אבל אנחנו אומרים "יעקב אבינו לא מת".
אצלנו סבא ישראל חי לעד בליבנו.
בזכות מסירות הנפש שלו על הילדים,
אנחנו זוכרים לו את זה עד היום.
זאת הצלחה.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת!
