טוני דאנגי היה מאמן פוטבול שקיבל לאמן את אחת הקבוצות הכושלות בליגת הפוטבול האמריקאית.
פוטבול הוא משחק שמצריך תשומת לב רבה לכל פרט. בניגוד למאמנים אחרים, לדאנגי היתה פילוסופיית אימון יוצאת דופן – במקום לגרום לשחקנים שלו לחשוב טוב יותר, הוא רצה לגרום להם לא לחשוב בכלל.
הוא רצה שהם ילמדו להגיב באופן אוטומטי למצבים שונים, ויפסיקו לקבל כל כך הרבה החלטות שמעכבות אותם בזמן המשחק.
במקום ליצור הרגלים חדשים, טונגי התכוון לשנות את ההרגלים הישנים.
הסוד לכך היה לנצל את מה שכבר נמצא בראשם.
הוא ידע שהרגלים הם לולאה בת שלושה שלבים – סימן (טריגר), פעולה רוטינית וגמול.
השלב הראשון והאחרון בלתי ניתנים לשינוי. הם כבר מקובעים בנו, וכמעט בלתי אפשרי להשפיע עליהם. מי שהתרגל לצאת להפסקת סיגריה כל חצי שעה יתקשה להפסיק זאת וגם את הציפייה לגמול שיבוא בעקבות זאת. אבל השלב האמצעי – הפעולה הרוטינית, כלומר מה הוא עושה בהפסקה הזו – יכול להשתנות.
'מדע ההרגלים' החדש מלמד שכדי לשנות הרגל, חייבים לשמר את הסימן הישן ולספק את הגמול הישן, אבל להכניס ביניהם פעולה רוטינית חדשה.
כלל הזהב הזה מתואר היטב בספר 'כוחו של הרגל' מאת צ'רלס דוהיג, ומשמש בטיפול באלכוהוליזם, בהתמכרות לסמים, עישון והתנהגויות הרסניות אחרות.
האם אפשר להשתמש בו גם כדי לשנות הרגלים בתחום הנפש?
הרגע הקשה באמת בסיפורו של יוסף הוא לא העובדה שהאחים שלו רצו להרוג אותו.
הרגע שאחרי כן היה הרבה יותר גרוע:
"ויקחהו וישליכו אותו הבורה, והבור ריק אין בו מים. וישבו לאכול לחם…"
האדישות שבה הם יושבים לסעוד, בעוד אח שלהם זועק וצועק לעזרה לידם – פשוט מזעזעת.
למען האמת, על פי הסיפור המקראי גם יוסף עצמו לא ניחן באינטילגנציה רגשית גבוהה במיוחד.
הוא פועל באימפולסיביות רבה: מביא את דיבת אחיו אל אביו, כלומר מלשין עליהם,
וחולק את חלומות הגדלות שלו עם כל העולם במקום לשמור אותם לעצמו.
פלא שהאחים שנאו אותו?
ועם זאת, במהלך סיפורו עובר יוסף מהפך.
כזכור, לאחר שהוא מגיע למצרים הוא נמכר לעבד בביתו של שר בכיר.
אט אט הוא מתקדם, אולם אחרי שמעלילים עליו עלילת שווא הוא מושלך שוב, הפעם לבית הסוהר.
שם הוא פוגש את שני השרים שחטאו לפרעה.
שניהם חולמים בלילה חלום, ובבוקר פניהם זועפים.
"וישאל את סריסי פרעה אשר איתו במשמר בית אדוניו לאמור, מדוע פניכם רעים היום?"
כדאי להתעכב לרגע על הפסוק הזה.
קודם כל, צריך רגישות מיוחדת כדי לשים לב לפנים הזועפות; וכי יש מישהו בכלא המצרי שפניו אינם זועפים? ובמיוחד שרק אתמול הם היו בארמון…
יוסף מרגיש שמשהו אחר מטריד אותם.
שנית, אריכות הפסוק מלמדת דבר נוסף. הרש"ר הירש מסביר שיוסף ניחן בתכונה מיוחדת:
"דרך מבטו של אדם רגיל על העולם ועל חפצים, שונה מזו של אדם כיוסף. אדם רגיל רואה רק קבוצות כלליות, ואילו החכם רואה את הייחודיות ואת העצמיות של כל איש וחפץ. אדם רגיל מדבר עם 'אנשי עסקים', 'אנשים מלומדים', וכדומה; אך החכם מעמיד לנגד עיניו תמיד את האיש שאיתו הוא מדבר, ויודע את תכונותיו וקשריו המיוחדים."
יוסף הבין שמי שעומד לנגדו הם לא רק "שרים מצריים", אלא שני בני אדם אוטונומיים עם רצונות, צרכים ובעיות משלהם:
"יוסף לא שכח אף לרגע מי ומה היו אנשים אלה, ולשם מה היו שם; כל מצבם עמד לנגד עיניו באופן ברור וחד".
בזכות הרגישות הגדולה שפיתח למבע פניהם, למצבם ולקשיים היחודיים שלהם, הוא הצליח לפתור בסייעתא דשמיא את חלומותיהם. בסופו של דבר התהליך הוביל לשחרורו מבית האסורים ולעלייתו המטאורית לפסגה.
יוסף הצליח לשנות את ההרגלים שלו.
במקום לראות דרך אנשים, הוא התחיל לראות אותם.
בהמשך, כשהוא יפגוש את אחיו, הוא ירקום תכנית שלמה ולא יתגלה אליהם מיד.
יש מפרשים שמסבירים שכוונתו הייתה לאפשר להם לעבור תהליך של תיקון וכפרה שלמה, ולא רק להאשים, לצעוק ולזרוק אותם לכלא.
במקום לומר מיד את מה שעל ליבו, יוסף לומד לעצב פעולה רוטינית שונה.
הוא עושה את מה שטוני דאנגי עשה לשחקנים שלו: הוא מחווט את עצמו מחדש.
התנהגותו של יוסף מלמדת שהאדם הוא יצור ניתן לשינוי.
לעולם אל תאמרו "ככה אני, וזהו זה".
רעיון התשובה, ההשתנות והבחירה החופשית הם מהותיים ביותר ביהדות.
הם מלמדים שהאדם הוא יצור אלסטי, שנועד להתאים את נפשו לרצון גבוה יותר, ולא להיפך.
"מוח שליט על הלב", קבע 'בעל התניא'.
המוח הוא זה שקובע את הרגש, לא להיפך.
שינוי ההרגלים הוא משימה לא פשוטה.
דאנגי זכה בסוף, כנגד כל הסיכויים, באליפות.
אבל יוסף מוכיח שמי שעושה את העבודה ברצינות ומשליט את המוח על הלב, זוכה למדרגה הגבוהה מכולן – 'יוסף הצדיק'.
שבת שלום וחנוכה שמח
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת!