באזור שנת 1830, נראתה תופעה מוזרה בפוליטיקה האמריקאית. במדינת אילינוי היו שלושה מועמדים בולטים לבחירות לסנאט. אחד מהם, עו"ד עולה עם שאיפות פוליטיות, החליט בפתאומיות לפרוש מהמירוץ, למרות שדורג שני בסקרים. הסיבה לפרישה הייתה שהוא עקב אחרי המועמד המוביל, יריב מושחת שלדעתו יפגע במדינתו. למרות שלא הרוויח מכך דבר ברמה האישית, הוא החליט להקריב את הקריירה הפוליטית שלו ולהעביר את תמיכתו למועמד שהיה במקום השלישי, שאכן עלה מ-9% ל-51% וניצח את הבחירות.
שמו של הפוליטיקאי היה אברהם לינקולן, לימים הנשיא ה-16 של ארה"ב.

פרשת השבוע פותחת את ספר ויקרא, שעוסק ברוב חלקו הראשון בנושא הקורבנות. לאדם המודרני, המערבי, רעיון הקורבן נראה זר ומוזר. לא כאן המקום להיכנס לפסיכולוגיה של הדת, אבל הרעיון שעומד מאחורי הקורבן הוא שיש לשלם מחיר עבור ערכים. למעשה, ערך אמיתי נמדד במחיר שאתה מוכן לשלם כדי להגשים אותו. ככול שאתה מוכן לשלם יותר, סימן שהערך יותר גבוה בסולם העדיפויות שלך.
אי אפשר להיות דמוקרט גדול רק מהסלון, אי אפשר להיות ציוני דגול בלי ליישב את ארץ ישראל, אי אפשר להיות הורה טוב בלי להקדיש זמן לילדים על חשבון דברים אחרים , אי אפשר להגיע לאולימפיאדה בלי לוותר על משהו. לכל דבר יש מחיר – "אדם כי יקריב מכם".
הקורבן דורש מאיתנו סוגים שונים של הקרבה, כמו שאומר המשך הפסוק – "מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן". אני רוצה להתעכב על המילה האחרונה.
הצאן נמצא תמיד בעדר. הכבשים רועות ביחד, הולכות ביחד, פועלות בלי חשיבה מיוחדת. במובן מסוים, התורה מבקשת מאיתנו להקריב את העדריות הזו. להפסיק לחקות התנהלות של אחרים תוך ויתור על חשיבה עצמאית והתעלמות ממידע רלוונטי.
המסורת היהודית נבנתה בזכות אנשים שהעיזו לחשוב אחרת – אברהם אבינו, משה רבנו והנביאים הם רק חלק מהדוגמאות.
אברהם הלך אחרי אמונת היחיד בעולם של עובדי אלילים, משה נלחם בתרבות המצרית ושבר את לוחות הברית, הנביאים העזו לומר את דבר ה' גם כשספגו ביקורת ונרדפו על ידי מי שסירבו לקבל זאת.
כדי לעשות דברי גדולים, צריך לוותר על משהו. לפעמים זה על הנוחות לא לחשוב בעצמי…

שבת שלום
דרור יהב

נהניתם? הצטרפו לסוכרייה לשבת

Print Friendly, PDF & Email