איש אחד שוכב גוסס במיטתו. לפתע הוא מריח ניחוח נפלא של עוגת שמרים.
הוא צועק בשארית כוחותיו לאשתו, "בבקשה, פרוסה אחת לרגעים האחרונים של חיי…"
"מצטערת, זה לשבעה"…
בפרשתנו מתוארים ימיו האחרונים של יעקב וקבורתו בטקס מרשים במערת המכפלה. יש רק שתי פרשות שבשמן מופיעה המילה חיים – חיי שרה ופרשת ויחי יעקב. כמה אירוני ששתיהן מתארות את מיתתן של הגיבורים, לא את חייהם.
פרשות ה"חיים" שמספרות על המוות הן בעלות מסר עצום. הרבי מקוצק אמר פעם: "למות זה כמו לעבור מחדר אחד בבית לחדר יותר יפה". הוא לא התכוון חלילה לעודד מישהו למות, שהרי הבורא הכניס בנו יצר חיים חזק וציווה עלינו "ובחרתם בחיים". מוות וחיים הם פשוט מצבי תודעה אחרים. אם היינו יודעים מה קורה אחרי העולם הזה, כנראה לא היינו נלחצים כל כך. זה כמו ילד שעוזב את הוריו לפני מאה שנה ועולה לארץ. הוא מפליג תוך סכנה במשך כמה שבועות, וגם אם יגיע בשלום במקרה הטוב יקבלו ממנו מכתב פעם בכמה חודשים. לכן בוודאי שיש חשש גדול, וגם תחושת פרידה. אבל כשהילד שעוזב בסך הכל עולה על מטוס ומשוחח עם ההורים בשיחת וידאו מדי יום, לכולם ברור שזו לא באמת פרידה.
"יעקב אבינו לא מת", אומרת הגמרא, ומיד מקשה – והרי כתוב שהוא נחנט ונקבר?? ומתרצים, גופו אולי נקבר, אבל מהותו – לא. "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
יעקב אבינו הפסיק להתקיים, אבל לא הפסיק לחיות.
קיום פירושו לתפוס מקום במרחב, חיים זה משהו אחר לגמרי. לחיות זה להיות בעל תכלית, לפעול ולשנות את העולם. קיום דורש המון תנאים כמו אכילה, שינה, מחסה. חיים לא דורשים כלום, הם תמיד זמינים. "אנא זמין למהווי", אני זמין להיות, אומר רשב"י בספר הזוהר.
מסופר על חסיד שנכנס ל"בעל התניא" עם רשימה של בקשות. הוא ירד מנכסיו וביקש ברכה לפרנסה טובה, בריאות לו ולאשתו, זיווג טוב לילדים וכו'. הרבי הסתכל עליו ואמר: עד עכשיו אמרת מה אתה צריך, אבל לא אמרת בשביל מה צריכים אותך.
להתקיים זה לשאול מה אני צריך. לחיות זה לשאול מה צריכים ממני?
היהדות מלמדת "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים". אם אתה עושה בשביל עצמך, זה לא רע – אתה רק במימד של קיום זמני. אם אתה עושה בשביל אחרים – כולל בשביל הקב"ה – אתה במימד של חיים נצחיים.
מיעקב אבינו יצאה אומה שלמה שכל תכליתה להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כהנים הם בפשטות משרתים, אנשים שפועלים עבור אחרים. ובזכות צאצאיו הוא זוכה לחיות לנצח. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" – קודם שהחיינו (חיים), אחר כך קיימנו (קיום).
"מה זרעו בחיים" – אלה אנחנו – "אף הוא בחיים".
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת:https://chat.whatsapp.com/KuCWvvS7D7f0Z0sCPKcMwO
