סוף סוף אחרי כל השנים האלה, יוסף והאחים נפגשים. אחרי כל מה שהוא עבר, בעקבות מה שהאחים עשו לו, יש לו כל הסיבות בעולם לכעוס עליהם וליטור טינה.
אם אני הייתי במקומו, בטוח הייתי מכניס להם מילת ביקורת, לפחות איזו עקיצה. אבל מיד אחרי שהוא מתגלה לפניהם, יוסף לא רק שלא מבקר אלא מחזק אותם: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם".
כמו שכתבנו בסוכרייה של שבוע שעבר, זה אחד מהסודות של יוסף: זה לא אתם, זה אלוקים.
אבל זה עדיין לא הכול. כי הפלא העצום באמת הוא שרגע לפני שיוסף מתגלה לפני האחים, הוא עושה דבר מעניין: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו, ויקרא 'הוציאו כל איש מעלי!', ולא עמד איש איתו בהתודע יוסף אל אחיו".
המשנה למלך מצרים, אחד האנשים הבכירים ביותר בממלכה הכי חזקה ועשירה בעולם, היה מוקף שרים ויועצים, עבדים ומשרתים שמנפנפים עליו בעלי דקל. והוא נותן לכולם הוראה לצאת החוצה.
למה?
רש"י מסביר: "לא היה יכול לסבול שיהיו מצריים ניצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהיוודעו להם".
גם ברגעים האלה, ולמרות שמגיע להם, הוא שומר על כבודם. למה?
כי יוסף יודע שגם כשיש מחלוקת; גם כשלא מסכימים על הכול; אנחנו אחים! ואת הביקורת לא מוציאים החוצה – שומרים אותה לשיחה פתוחה בארבע עיניים בבית.
כן, אפשר וצריך להגיד הכול, אבל זה לא עניינו של אף אחד מחוץ למשפחה! לא של המצרים, לא של האמריקאים ולא של האו"ם.
סכסוכים בין אחים פותרים רק בבית, ולא משתפים אותם עם כתבים ב-CNN, CBS או NYT.
נראה לי שהנמשל מדבר בעד עצמו.
ובבניין ירושלים ננוחם.
שבת שלום ובשורות טובות
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
