לפני כ-150 שנה כתב חוקר דגול של מדעי הטבע את המילים הבאות:
"ביומני כתבתי כי בעודי עומד בפני פארו של יער ברזילאי, 'אי אפשר לספק מושג הולם על תחושות הפליאה, ההערצה והאמונה הגבוהות ביותר שממלאות ומרוממות את הנפש'. אני זוכר היטב את האמונה שלי, שיש באדם יותר מנשימת גופו".
את המילים האלה חיבר לא אחר מאשר צ'רלס דרווין, "אבי תורת האבולוציה". האבולוציה הדרוויניסטית טוענת כי המינים השונים, כולל האדם, התפתחו מאב קדמון אחד בדרך של 'ברירה טבעית'. לכאורה זוהי תאורייה מכניסטית למדי, שמציבה את האדם כחיה אחת מיני רבות. ואף על פי כן, דארווין עצמו תיאר תחושת שגב רוחנית, המבדילה את האדם מכל שאר היצורים בבריאה.
השגב שדארווין תיאר מופיע ביתר שאת בפרשת השבוע, שבנויה ברובה שירה שאומר משה בימיו האחרונים לעם ישראל. היא מתארת את נבואות העתיד על מה שיקרה לעם ישראל, ולא תמיד היא קלה לקריאה – לא מבחינת הסגנון ולא מבחינת התוכן. אחד הפסוקים המרכזיים מתאר את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לקב"ה: "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". חבל עניינו לקשר בין שני דברים, ובספרי החסידות מתואר כי החבל המוזכר בפסוק נמצא בקצה אחד שלו אצלנו – הנשמה; הקצה השני נמצא אצל בורא עולם. כאשר החבל שלם, מתקיים קשר מלא וגלוי; אך כאשר הוא רעוע או חלילה נקרע, גם הקשר שלנו עם אלוהים נחלש.
וכשם שחבל עשוי מסיבים רבים השזורים זה בזה ויוצרים את חוזקו, כך החבל הרוחני של היהודי מורכב ממצוות – מצווה מלשון צוותא וחיבור – אשר מחברות אותנו אל הבורא. כל מצווה שאדם מקיים יוצרת חיבור נוסף ומחזקת את החבל, וכל עבירה מחלישה ומנתקת אותו.
אלא שספרי החסידות מלמדים עוד, שלמעשה יש בחבל שתי רמות. רמה אחת גלויה, התלויה במעשינו; ורמה עמוקה יותר, סגולית, אשר אי אפשר לנתקה לעולם, ולא משנה מה נעשה. זהו קשר נצחי ובלתי משתנה שלעולם לא יתנתק.
כמובן, השאיפה היא שהקשר ישגשג בשתי הרמות שלו. ויום הכיפורים הוא הזדמנות נפלאה כדי לחדש את הקשר שכל השנה אולי קצת נחלש. אך יחד עם זאת, הוא גם הזדמנות להיזכר שאנו מקושרים אליו בקשר בל יינתק.
אחד הפיוטים היפים של יום הכיפורים, "ואביתה תהלה" (המצורף לסוכרייה), מתאר פרדוקס מעניין. מצד אחד, הוא מציג את גדולתם של המלאכים אשר מכירים בגדולתו של הקב"ה וסרים למרותו:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ (של הקב"ה)
בְּאֶרְאֶלֵּי אֹמֶן, בְּאַבִּירֵי אֹמֶץ
בִּבְלוּלֵי קֶרַח, בִּבְדוּדֵי קֶדַח
וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם
אך למרות זאת, הקב"ה למעשה חפץ בקשר דווקא איתנו, בני האדם הקטנים והאפסיים, הטועים ודוברי השקר:
וְאָבִיתָ תְהִלָּה
מִגְּלוּמֵי גוּשׁ, מִגָּרֵי גַיְא
מִדְּלוּלֵי פֹעַל, מִדַּלֵּי מַעַשׂ
וְהִיא תְהִלָּתֶךָ
מתברר שדווקא המלאכים הם החיות המכניסטיות, ואילו אנחנו בעלי הבחירה החופשית.
והעובדה שאותם "גלומי גוש" מכירים בקב"ה ומקבלים עליהם את מלכותו, היא התהילה האמיתית.
שבת שלום, גמר חתימה טובה
דרור יהב
אהבתם? הצטרפו לסוכרייה לשבת
