יועד כחל היה נער בן 17 כשגילה שהוא מכור למסכים.
"זה היה ברמה שלא הייתי מדבר כמעט עם אף אחד. ירדתי במשקל, הפסקתי כמעט לאכול, ירדתי בציונים. מציונים של 90־80 הגעתי ל־50־40. כל הזמן הייתי דבוק למסכים".
יום אחד התיישב זבוב על המסך שלו, ויועד פתאום נזכר שיש חיים גם מחוץ למסך. הוא עבר גמילה עצמית ואף פתח מרכז לגמילה דיגיטלית לנוער.
עד מהרה התבררה בעיה עמוקה יותר – ההורים שרצו לגמול את ילדיהם מהמסכים היו בעצמם מכורים, ולא פעם נזקקו לטיפול יותר מהילדים. בקיצור, בעיה…
ההתמכרות למסכים מגלה את מה שלא נעים לומר: כמעט בלתי אפשרי להשתחרר לבד ממה שאנו מכורים לו.
"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
מי שמנסה להשתחרר לבד מחזיק לרוב מעמד זמן קצר, עד שהגירוי מכה שנית, עד הנפילה הבאה.
הפתרון היחיד שעובד הוא אילוצים מבחוץ.
קשה מאוד לשבור דיאטה אם אין בבית אף ממתק.
קשה להתמכר למסך כשמותקנת אפליקציה שמגבילה את כל אתרי החדשות/רשתות חברתיות/סרטונים ל-10 דקות ביום בלבד (מניסיון, זה עובד).
ההגבלות האלה בעצם משחררות אותנו להיות מי שאנחנו רוצים באמת,
ממש כמו סדנה לניקוי רעלים.
בפרשת השבוע מקבלים בני ישראל לראשונה את השבת.
שבת – ההמצאה האנושית החשובה ביותר, עדיין לא התגלתה באמת.
כמו שכתב הפסיכולוג גורדון ניופלד,
"חלק מתפקידה של תרבות הוא להגן על ערכים שאנו אוהבים, אבל איננו חווים כדחופים בחיי היום־יום. רק לעיתים רחוקות תחושת הדחיפות שלנו חזקה דיה כדי להניע אותנו לכבד צרכים אלה בעקביות".
אינספור מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות מראים את מה שכולנו יודעים אינטואיטיבית –
שהגורם הראשי לתחושת אושר וסיפוק אצל רוב האנושות הוא יחסים חברתיים קרובים.
מפגשים עם משפחה, חברים וסתם אנשים אהובים הם מה שעושים אותנו מאושרים.
אבל נראה שהתרבות שאנו חיים בה עושה הכול כדי לפרק את המבנה החברתי החשוב הזה.
ממשיך ניופלד: "כשהתרבות שלנו נשחקת, התבניות והריטואלים שמגינים על חיי המשפחה נשחקים אף הם בהדרגה. אם נשאיר זאת לגורל, משפחותינו יתפרקו בהדרגה בגלל עיסוקים אישיים, דרישות חברתיות, לחצים כלכליים. אם לא מקצים מועד ומקום ולא יוצרים ריטואלים, הלחצים של מה שדחוף יותר יגברו באופן בלתי נמנע…"
מה עושים?
כופים על עצמנו.
עד 16:36 זהו יום רגיל, המולה ורעש בכל מקום, כולם מנסים להספיק עוד משהו בדקות האחרונות.
ואז, ברגע אחד, משתנה פתאום האווירה: נרות השבת הודלקו זה עתה, השמש נעלמת לאיטה בשמיים ולעולם יורד האור המיוחד שיש רק בשבת.
השבת מעודדת אותנו להתחבר לעצמנו, למשפחתנו, לעולמנו הפנימי. להתנתק מהטכנולוגיה, מהמסכים, מהצורך "להספיק".
בשביתה הכפויה שלה, היא מעבירה אותנו מעשייה – Doing, להוויה – Being.
היא מעניקה שלווה ומטעינה את מצברי הנשמה מחדש.
ימות החול הם החיים עצמם; השבת מזכירה לנו בשביל מה חיים.
למרות שכבר אלפי שנים מחברים לכבודה שירים, כותבים עליה ועורגים לבואה,
איש לא הצליח עדיין להסביר במילים מה היא.
השבת היא סוד, "רזא דשבתא" (=סוד השבת), שהמתבונן מבחוץ לא יכול להבין.
רק אם נתמסר אליה, נוכל לחוות את כל שהיא מציעה.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבלת סוכרייה כל יום שישי
