במוצאי שבת נעביר את השעון ל"שעון חורף" ונרוויח עוד שעת שינה. העולם מתחלק למי שאוהב יותר את שעון הקיץ, עם הרבה שעות אור עד מאוחר (אבל בגלל שגם הזריחה מאוחרת יותר, קמים בחושך), לבין מי שמעדיף את החשכה המוקדמת, שמביאה להתכנסות פנימה, ובעיקר, לעובדה שהילדים הולכים לישון יותר מוקדם…
פרשת בראשית מתחילה בהבדלה שבין האור לחושך – זה הדבר הראשון שהשם עושה. אחר כך הוא בורא עולם עם ים ויבשה, נהרות והרים, צמחים וחיות.
ואז נברא האדם. הוא מונח בגן עדן, שבו ניטעו כל מיני העצים שבעולם, והשם אומר לו – תפאדל חביבי, תאכל! רק בעץ אחד, "עץ הדעת טוב ורע", אל תיגע. אם תיגע בו, תמות.
את הקטע הזה אף פעם לא הבנתי. אם אלוהים לא רוצה שניגע בעץ, למה הוא בורא אותו מלכתחילה? איזה ערך יש ליצירת דבר שהשימוש בו כל כך מזיק ומסוכן?
חשבתי על כך בשמחת תורה, כשראיתי איך הילדים מתרגשים לקבל שקיות ממתקים. תארו לעצמכם שבעולם היו רק ממתקים – בלי לחם, בלי חביתה, בלי עגבניה. רק שוקולד וסוכריות, שוקולד וסוכריות, סוכריות ושוקולד, בוקר, צהרים וערב… אולי יש אנשים שעבורם זה חלום, אבל האמת היא שזה כנראה היה מאוד משעמם. אחרי כמה ימים כאלה, מי לא היה מתגעגע לסלט קצוץ, צ'יפס עסיסי או סתם פיתה עם חומוס? עולם שיש בו רק ממתקים, גם הוא יימאס. מדוע זה כך? מכיוון שכל המשמעות של הממתקים מגיעה מזה שלא אוכלים אותם כל הזמן! העובדה שהם נשמרים רק לקינוח, היא זו שהופכת אותם לאהובים כל כך…
איך זה קשור לעץ הדעת?
תארו לעצמכם עולם שאין בו חושך. 24 שעות הכל בוהק, 7 ימים בשבוע, 365 ורבע ימים בשנה. בעולם כזה, איזו משמעות תהיה לאור? אם בכלל נהיה מודעים לאור… כי המשמעות של האור מתגלה רק כשהוא עומד ליד החושך, כמו שאת האויר אנחנו מרגישים רק כשהוא חסר…
עכשיו תתארו לכם עולם שבו כולם טובים, כל כך טובים עד שאמא תרזה היא אל קפונה לעומתם, ואין שום יצר הרע ואין תאוות לשום דבר. בעולם כזה, איזו משמעות תהיה לטוב? נכון, לא תהיה כזו, כי גם משמעות הטוב מתגלה רק כשמציבים אותו לעומת הרע…
נדמה לי שבגלל זה ברא הקדוש ברוך הוא את "עץ הדעת טוב ורע". כדי שתהיה לנו בחירה. כדי שנוכל להעדיף את האור על פני החושך, את הלחם המלא על פני כיפלי זול, ואת הטוב על פני הרע. וזו, אחרי הכל, משמעות החיים.
שבת שלום!
להצטרפות לקבלת סוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
