מספרים שמישהו הגיע פעם לרבי מלובביץ', וכשהרבי שאל אותו מה הוא עושה בחיים, הלה ענה "עוסק בקירוב רחוקים".
הרבי לא אהב את התשובה הזו, ואמר: "רק הקב"ה יודע מי קרוב ומי לא".
פרשת במדבר מתארת את ההיערכות של עם ישראל במדבר סיני.
המשכן עומד במרכז המחנה וכל השבטים מסודרים סביבו. מטבע הדברים חלק מהשבטים קרובים יותר למשכן וחלק רחוקים יותר. ובכל זאת, לא מצאנו ששבט מסוים מוגדר "קרוב" יותר לה' וחלק אחר לא. יש רק תפקידים שונים. אף אחד הוא לא "יותר". 'קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת'.
אחד הדברים הכי גדולים שהבעל שם טוב לימד הוא שכשאתה רואה תכונה שלילית אצל הזולת, סימן שהיא נמצאת גם אצלך.
הוא קרא לזה "משל המראות" – אדם שרואה לכלוך על פניו במראה, לא מנקה את המראה אלא את פניו.
המראה היא רק שיקוף שלך, מה שיש בה – נמצא אצלך. "כל הפוסל, במומו פוסל".
לפעמים זה בולט, ולפעמים זה מוסתר וצריך לחפש ולמצוא איך זה מתבטא אצלי. אבל זה קיים שם בפנים, ואם תחפור היטב תראה שבעצם אתה סובל מאותו דבר בדיוק. אז מי אמר שאתה יותר טוב מהאחר?
כך למשל כל השיפוטיות והביקורת והמחשבות השליליות על הזולת: קמצן, גאוותן, כעסן, יהיר, עצלן, רודף אחרי הכסף, לא עושה כלום עם החיים שלו. כל האשמה כזאת היא הזמנה לנקות משהו בתוכי.
וזה יכול להיות גם ביקורת כלפי ציבורים שלמים: פרזיטים, פרוצים, חיים על חשבון המדינה, עגלה ריקה, משיחיים, טיפשים, דורסניים, מנותקים, לא אכפתיים.
רוצה לפתור את הבעיה באמת? תנקה אצלך, וממילא זה ייעלם.
מי יודע מי קרוב ומי רחוק.
רק הקב"ה.
כל מה שהוא רוצה מאיתנו זה לנקות, לנקות ולנקות את עצמנו מבפנים.
הלוואי
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת
