אישה אחת עברה ליד אתר בנייה ושאלה את הפועלים מה הם עושים.
הפועל הראשון אמר, "אני רק מניח אבנים אחת על השניה כל היום בשמש".
השני אמר, "אני בנאי מומחה, אני מפרנס את המשפחה שלי".
השלישי ענה בעיניים בורקות: "אני? אני בונה בית כנסת".
הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על המעשים שלנו
ומחלקים אותם ל"מעשים גדולים" ו"מעשים קטנים".
יש רגעים שנראים משמעותיים ועוצמתיים
אלה ש"עושים לנו את זה" –
כמו טיול במקום מטורף,
שיחה מעוררת השראה,
פרויקט מרגש בעבודה.
ויש את כל השאר –
הדברים הקטנים, השגרתיים,
שנדמה שרק "צריך לעשות אותם".
להכין חביתה לילדים…
לבקר את סבתא…
להוריד את הזבל ולשטוף כלים…
פרשת השבוע מלמדת מסר מדהים.
משה רבנו מקבל משימה לא שגרתית:
לערוך ספירת מלאי של כל עם ישראל.
ככה לעבור אוהל אוהל ולספור כמה אנשים יש בפנים.
ואתם יודעים כמה אנשים יש בעם ישראל?
שש מאות אלף…
וזה רק הגברים…
תדמיינו רגע איך זה נראה:
"שלום, פה זה משפחת כהן?
נעים מאוד. כמה אנשים אתם? רגע, זה לא ברשימות שלי…"
ואז עוד אוהל, ועוד אוהל, ועוד אוהל…
איזה סיוט.
התורה מספרת שמשה אכן ביצע את המשימה המשמימה הזו,
אבל משהו בניסוח שלה קצת מוזר.
"כאשר צוה ה' את משה, ויפקדם במדבר סיני".
לכאורה היה צריך לכתוב הפוך:
"ויפקדם במדבר סיני כאשר ציוה ה' את משה",
כלומר שמשה ביצע את המשימה בדיוק כמו שה' אמר לו.
הפסוק הנוכחי, "כאשר ציוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני"
אומר משהו אחר לגמרי.
לא שמשה ספר את ישראל, אלא איך הוא ספר אותם.
אנחנו רואים את משה מקבל ציווי בשתי סיטואציות שונות לגמרי:
פעם אחת הוא עולה להר סיני ומקבל את התורה מה' בכבודו ובעצמו.
וואו, איזה רגע מטורף…
ופעם שנייה כשהוא סופר את בני ישראל אחד אחד.
משימה לא מאוד מלהיבה, בלשון המעטה
והנה הפלא ופלא – הוא עושה את שתיהן
באותה דבקות
באותה חדווה
באותה נשמה
"כאשר ציוה ה' את משה"
אין אצלו שום הבדל בין החוויה הרוחנית האדירה
לבין העבודה המנהלתית המייגעת
אז מה הסוד של משה?
הוא מבין משהו עמוק על החיים:
שום מעשה הוא לא "קטן" או "גדול".
זה רק בראש שלך.
מה שקובע את המשמעות והערך זה רק דבר אחד –
אם הוא מבטא את הרצון של בורא עולם.
ברגע שמשהו הוא רצון ה',
לא משנה איך הוא נראה –
הוא הופך למשמעותי ועצום בפני עצמו.
נקודה.
לבזבז שעתיים בקונצרט של הילדה…
להשתתף בישיבת ועד הבית…
לקנות ירקות לשבת…
זה אומר שאין רגע בחיים שלנו
שהוא לא הזדמנות להתחבר למקור,
לממש את הערכים שלנו,
להגשים את היעוד הכי עמוק שלנו.
בין אם זה רגע של "וואו" או רגע של "מה-זה השטות הזאת" –
אם מכוונים לעשות את רצון השם,
אנחנו תמיד יכולים למצוא את המשמעות.
אם רק נבחר להסתכל ככה.
שבת שלום
דרור יהב
