ג'וקו וילינק ולייף באבין היו מפקדי צוות ביחידת "אריות הים" של צבא ארה"ב, יחידת הקומנדו הטובה בעולם. הם קיבלו משימה שלדעת רבים הייתה בלתי אפשרית: לעזור לכוחות האמריקאיים בעיראק להשיב את הביטחון לעיר רמאדי – עיר אלימה ביותר שהיתה נתונה בידי כוחות הטרוריסטיים. בעבודה קשה ומאומצת, תוך סיכון מתמיד, הם החזירו את השקט לעיר.
בספרם אחריות ונצחון (Extreme Ownership) הם מציעים תובנות שלמדו על מנהיגות. הלקח הראשי שלהם הוא כי "לקיחת אחריות טוטאלית היא דבר מידבק". סוד ההצלחה, לתפיסתם, הוא ביצירת תרבות של לקיחת אחריות טוטאלית, במקום להאשים אחרים בכשלונות ובחוסר ההצלחה שלנו. אנשים קטנים מפנים אצבע מאשימה כלפי אחרים; מנהיגים דגולים מפנים את האצבע לעבר עצמם ושואלים מה הם יכולים כדי לשנות זאת.
שני מנהיגים נחשבים לגיבורי התרבות היהודית: משה רבנו ודוד המלך. חז"ל אומרים שלא קם בישראל נביא כמשה, אולם באומות העולם קם – בלעם בן בעור, גיבור פרשתנו. בלעם, מכשף מאגי בעל רקורד של הצלחות רבות, הוא דמות היסטורית שאף מוזכרת בגילויים ארכיאולוגיים שנמצאו בירדן. בלעם כנראה היה בעל כשרון ויכולות רוחניות גבוהות יוצאות דופן, אולם כשאנו בוחנים את השפעתו לדורות היא מתבררת כשולית. כשמשווים אותו למשה, הנביא הגדול ביותר שחי מעולם, איש לא זוכר את פועלו של בלעם.
מה המקור לפער הזה?
נראה שווילינק ובאבין עלו על משהו. ההבדל הוא בפער העצום בין השניים בכל מה שנוגע לתפיסת האחריות. בעוד שמשה נושא את העם על כתפיו, מסתכן בהתייצבות מול פרעה, מתעמת עם אלוהים פעם אחר פעם כדי להגן על עם ישראל ומתמודד עם צרות רבות מבלי שהוא מתייאש, בלעם הוא נביא בודד, "בלא עם". אין לו מחויבות, אין לו נאמנות ואין לו אחריות על איש. הוא חופשי לעצמו, חסר מחויבות – מצב שבני אדם רבים בתקופתנו אולי היו רוצים לאמץ לעצמם. העולם המערבי סובל מתופעת ירידה חדה בשיעור הילודה בין היתר בגלל חוסר רצון או יכולת לקחת אחריות על גידול ילדים, שלכאורה פוגע בהתפתחות האישית או בקריירה.
הפנטזיה על חיים חופשיים שבהם אפשר 'לעשות הכל' טובה לכמה ימים, אבל בתור דרך חיים היא הרסנית. במבחן התוצאה, החיים בלי אחריות על איש מתבררים כחיים מסכנים. בעוד שהתרבות המערבית דוחפת להכרה של ערך האדם בזכות עצמו, החיים עצמם מלמדים שתחושות הערך והמשמעות מגיעות מעצם היותנו חשובים למישהו אחר. צריכים אותי, מישהו נזקק לי, ומכאן שיש לחיי ערך. האין זו תמציתה של האהבה? 'אני אוהב אותך' , פירושו 'אני דואג לך'.
במקום לראות בה עול, צריך להכיר בכך שתחושת האחריות שמלווה הורים, מורים, מפקדים, מנהלים ומנהיגי ציבור היא אות לגדלות מוסרית. ככל שאדם לוקח יותר אחריות, כך הוא אדם ומנהיג גדול יותר.
בלעם דאג לעצמו. הוא היה קוסם להשכרה לכל המרבה במחיר, חסר מחויבות. לכן איש לא המשיך את דרכו, איש לא ראה בו מורה לחיים. לעומתו, אברהם, משה, דוד – נזכרים בהערצה גם היום בגלל דאגתם, בגלל אהבתם, בגלל האחריות שלקחו על עמם, שזוכר להם את אהבתם עד היום.
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת:
https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
