ספר קהלת נחשב לאחד הספרים המדכאים בתנ"ך (מתחרה אולי רק עם מגילת איכה). אחת הסיבות לכך היא הפסימיזם המובהק של שלמה המלך, שמתבטא בין היתר במילים: "הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא, ולזובח ולאשר איננו זובח, כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא… "
שלמה אומר שלמעשה אין שום משמעות לכלום. הצדיק לא מצליח יותר מהרשע, המוסרי אינו עדיף על מי שאינו מוסרי. העולם פועל באופן אקראי, פוגע בכולם בצורה שווה ומטיב למי שהוא רוצה ללא קשר להתנהגותנו.
לא סתם נחלקו חכמים אם בכלל להכניס את קהלת לתנ"ך, שהרי הוא סותר את כל תפיסתו של האדם המאמין!
האמונה הרי אומרת שיש דרך מסוימת להתנהג, ומי שעובר עליה צפוי לעונש. כמו שאמרו חכמים: "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". אך אם, כמו שטוען קהלת, אין כל השגחה והעולם מתנהל ללא הכוונה, למה בכלל לטרוח? מה זה כבר משנה מה נעשה? אם כך, אפשר להבין את אלה שאומרים "אכול ושתה כי מחר נמות"!
הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס כתב כי היהדות היא "דת למבוגרים". צריך לעזוב את צורת המחשבה הילדותית, ולהתחיל להבין את התורה מנקודת מבט בוגרת וחכמה יותר.
ואכן, התורה מציעה נקודת מבט שונה ועמוקה מזו של קהלת, שאפשר כמעט לדמיין את קולו המתלונן "הכל איכסה".
ספר ויקרא נפתח בתופעה מוזרה: המילה 'ויקרא' נכתבת בא' קטנה, כאילו אינה שייכת לשם לגמרי. נראה כאילו כתוב ויקר, מלשון להיתקל ב-, או להזדמן.
חז"ל למדו מכאן על הבדל גדול שקיים בין משה לנביאי אומות העולם, ובייחוד בלעם, שעליו נאמר במפורש "ויקר ה' אל בלעם". אמנם בלעם היה נביא, אך המפגשים שלו עם ה' היו אקראיים בלבד. ואילו אצל משה הם היו מכוונים ומוזמנים, מתוך רצון עמוק לפגישה. לא אקראי בכלל.
בפרשתנו, המסיימת את ספר ויקרא, מוצאים מילה אחת החוזרת על עצמה שבע פעמים בדיוק. בפרשת הקללות מוזכר שוב ושוב כי: "ואם באלה לא תווסרו לי והלכתם עמי קרי", "והלכתי אף אני עמכם בקרי" ועוד.
נראה כאילו ה' משמיע באוזני ישראל את העקרון של מידה כנגד מידה – "כמו שאתם תהיו איתי, כך אני אהיה איתכם", ובעברית מדוברת: יחס גורר יחס. אך איזה יחס בדיוק ה' מבקש מאיתנו?
אחד הפירושים למילה קרי הוא מלשון מקרה.
כלומר, התורה מדברת על תפיסת ההשגחה שלנו, כמו שאמרו ישראל במדבר: "היש אלוהים בקרבנו אם אין?"
האם אנחנו מאמינים שהכל מקרי, כמו קהלת, או שאנו מאמינים שיש יד מכוונת?
שאלה זו צריכה להטריד כל אדם, מאמין או שאינו מאמין, והחידוש הוא שיש בה בחירה חופשית!
כל אדם יכול לבחור מה עמדתו בסוגייה. זהו ערך שאי אפשר להסביר או להוכיח מבחינה רציונלית, אלא נתון לנטיית ליבנו. אפשר להביא אינספור ראיות לכאן ולכאן, להוכיח שהכל מנוהל בהשגחה אמיתית ומדהימה, אך גם להראות שהכל מקרי לחלוטין. מי צודק?
ה"דת למבוגרים" אומרת שמכיוון שזוהי בחירה אוטונומית של כל אדם, אי אפשר להכריח אף אחד להאמין במה שהוא לא מסוגל לקבל. אבל לבחירה זו יש גם השלכות:
רק מי שמחפש את יד ההשגחה הפרטית בכל דבר, באמת רואה אותה. ומי שאינו מחפש אותה וחי את חייו מתוך אקראיות, אכן לא יחווה השגחה פרטית. זה בעצם מה שאומרת כאן התורה – ההשגחה האלוקית תלויה באדם עצמו!
מי שבוחר לראות את העולם באופן של "קרי", מקריות – זה בדיוק מה שהוא יקבל, "והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר מידה כנגד מידה. אך אם תבחרו ללכת איתי, הברית האלוהית מבטיחה כי תזכו לכך – "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו… והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם". ועכשיו, כל מה שנותר לנו לעשות הוא לבחור…
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת
