אחד הז'אנרים הספרותיים האהובים עליי הוא ביוגרפיות.
הרבה פעמים אנחנו שומעים על אנשים גדולים וחושבים שהם נולדו כאלה,
אבל כשמבררים את הפרטים לעומק, מתברר שלא פעם נסיבות החיים בצעירותם והרבה עבודה קשה עיצבו אותם להיות מה שהם.

התורה מעידה כידוע על משה רבנו שהיה העניו באדם, אך היא לא מספרת איך הוא נעשה כזה.
האם הוא נולד כך, או שהוא למד להיות כזה?
יש מי שיגיד שהוא נוצר צדיק מבטן אימו, שכבר בלידתו מילא את הבית באור.
אבל אפשר גם לראות את האור הנ"ל כפוטנציאל אדיר שהוריו זיהו בו, ושהוא אכן הצליח לממש.
בפרשת בוא יש לנו הזדמנות נדירה לראות כיצד משה הפך למי שהוא,
אבל בשביל זה צריך קצת להחזיק ראש.

פרק יא בספר שמות נראה מבולבל מעט.
ננסה לעשות סדר:
מיד בתחילת הפרק, לאחר שפרעה דחה את הצעתו של משה –
ה' אומר שהוא יביא עוד נגע אחד על מצרים (מכת בכורות), ולאחר מכן פרעה יסכים לשלח את בני ישראל מארצו.
בשלב הבא ה' מצווה את בני ישראל לשאול משכניהם המצרים כלי כסף וכלי זהב.
אך למה שהמצרים ירצו להשאיל לעבדיהם ממיטב כספם?
על כך מציינת התורה, שבני ישראל מצאו חן בעיני המצרים, ולא עוד אלא ש"גם משה האיש גדול מאוד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם".
בשלב הבא משה אכן מבשר לפרעה על מכת בכורות, ויוצא מהארמון.
ואז מופיע משפט לא ברור: "ויאמר ה' אל משה: לא ישמע אליכם פרעה, למען רבות מופתיי בארץ מצרים".

רגע רגע…
אם אני הייתי משה, הייתי משתגע.
"ריבונו של עולם, אני לא. בין אותך! רק לפני שנייה אמרת שתביא עוד מכה אחרונה על מצרים שאחריה פרעה סוף סוף ישלח אותנו,
ואחרי שהודעתי לו על כך אתה אומר שגם זה לא יועיל?…
מה קורה כאן?"

צריך לומר את האמת: בנקודה הזו של ה'קריירה', משה היה 'סלב' רציני במצרים.
הוא בא ויוצא מהארמון כמעט מתי שבא לו, ועושה מפרעה ועבדיו כבד קצוץ.
כל מה שמשה אומר – מתקיים.
הוא רק מרים את המטה, ו…בום!
ערוב, ארבה, חושך, you name it.
פלא שכולם מעריצים אותו ו'מחזיקים' ממנו?
קשה להניח ששום דבר מהתהילה הזו לא דבק במשה.
בכל זאת, הוא באמת כוכב!…
פוסטרים שלו מתפרסמים בכל מקום, והוא מוזמן לראיונות במהדורה המרכזית.
אמנם, כל ה'כוכבות' הזו באה מעצם היותו שליח ה', מכך שהוא פעל מתוך ביטול לה' ולעם ישראל,
אבל למה לבלבל את הציבור עם העובדות?…
העיקר שכולם חושבים שהוא גדול!

מה נראה לכם, שזה בכלל לא השפיע עליו?
נכון, הוא משה רבנו. אבל ברמות האלה, אין כמעט בן אדם שיכול לצאת בלי פגע.
האגו, הנפש הבהמית, יודע איך לדבר אלינו.
וזה קרה גם למשה…

כשהוא עומד מול פרעה ומזהיר אותו על מכת בכורות, משה קצת 'נסחף' בלשונו:
"וירדו כל עבדיך אלה אלי, והשתחוו לי לאמור: צא אתה וכל העם אשר ברגליך".
אני מנחש איך ה' שמע את הדיבור הזה:

"הופה הופה… ירדו אלי, השתחוו לי?
משה, לא התבלבלת?
שכחת מי הבוס?
אוקיי… יטופל."

וכשמשה יוצא מהארמון, ה' אומר לו:
"שומע, משה?
'לא ישמע אליכם פרעה…'
אתה יודע למה? כי אם אתה בא בשמך, מתוך הכבוד והגאווה שלך,
אין כאן שום מקום לטעות.
פרעה הוא בעצמו גוש גדול של גאווה, ואי אפשר להוציא את ישראל ממצרים עם עוד פרעה.
אתה רוצה להיות משה?
תדע מי אתה באמת… תזכור שאתה רק שליח!
נכון, אפילו שאתה משה, גדול הנביאים – אבל זה באלא ממך!
זה רק כי אני, ה', בחרתי בך. ואילו אתה מצד עצמך, מצד הנפש הבהמית שלך – יכולת להפוך לפרעה בעצמך!"

אבל ה'. לא משאיר אדם כך, הוא תמיד נותן הזדמנות שנייה.
והשיעור של משה נקרא 'מצוות ראש חודש'.
ה' מראה לו את הלבנה הקטנטנה ורומז לו:
"רואה את הלבנה הקטנה הזו, שמתמלאת בהדרגה עד שהיא. גיעה לשיאה, ואחר כך מתמעטת עד שהיא נעלמת?
מי לדעתך הוליד אותה, ומי העלים אותה?
אז דע לך, שגם אתה, כמו הלבנה, מתמלא ומתמעט לא מעצמך!
פעם למעלה, פעם למטה, רק אל תיתן לזה לעלות לך לראש…"

משה באמת היה אדון הנביאים, כי הוא הפנים לגמרי את המסר.
והמסר הזה ממשיך לדורות בקידוש הלבנה…

שבת שלום
דרור יהב

לקבלת סוכרייה כל יום שישי לחצו כאן

Print Friendly, PDF & Email