רבי אהרון מבלז, אחד מגדולי האדמו"רים והמנהיגים החסידיים במאה ה-20, נודע כצדיק מיוחד ובעל מופתים. אך מעל לכל, הוא התפרסם באהבת ישראל העצומה שבערה בו. למרות שאיבד את אשתו וילדיו בשואה, הצליח להימלט לארץ ישראל וקבע את מושבו בשדרות רוטשילד בתל אביב.
מסופר שיום אחד חש ברע, והרופא הגיע לבקר אותו. הוא ראה את הרבי יושב בפינת החדר, ראשו שעון על ידיו. הרופא השאיר לו תרופה שעליו ליטול, ואמר שיבוא לבקר שוב בערב. אלא כשחזר בסוף היום, ראה את הכדורים מונחים בדיוק באותו מקום בו השאיר אותם, ואת הרבי יושב באותה תנוחה שבה ראה אותו בבוקר.
לשאלת הרופא למה לא לקח את הכדורים, השיב הרבי, "מצטער, הייתי עסוק".
הרופא לא הבין, הרבי ישב באותו מקום כל היום. במה הוא היה כל כך עסוק?
"הייתי עסוק בללמד זכות על עם ישראל…"
בפרשת השבוע מופיע הפסוק "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". ימוך – מלשון מך, עוני. אם אחיך מתדרדר ומאבד את האחיזה בחיים – עליך לחזק אותו, לתמוך בו.
רש"י מוסיף כאן נקודה מעניינת: "אל תניחהו שיירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד". אל תחכה שאחיך יתדרדר לגמרי ורק אז תנסה להציל אותו. אלא תמוך בו כבר ברגע שהוא מתחיל למעוד, לפני שהמצב יהיה חמור מדי!
אבל איך אפשר לדעת שמישהו מתחיל להתדרדר? הרי לפעמים אנשים מצליחים להסתיר את הקשיים ולשדר שהכל בסדר, למרות שבפנים הם סובלים.
התשובה נמצאת בהמשך הפסוק: "וָחַי עִמָּךְ". המילה "עִמָּֽךְ" מלמדת שכדי באמת לראות מה קורה עם הזולת, צריך להיות "איתו", להכיר אותו מקרוב, מתוך אכפתיות וחיבור אמיתי.
כאן נכנס הרעיון של לדון לכף זכות. לכאורה זו הוראה משונה – למה צריך לדון את האדם כאילו הוא רוצה לעשות טוב? ומה אם הוא באמת בעל כוונות רעות?
כשאנחנו באמת מחוברים למישהו ורואים אותו במלואו, אנחנו מסוגלים להבחין בטוב הסמוי שבו.
גם כשהוא נסתר מאחורי התנהגויות בעייתיות או תקופות קשות.
אנחנו יכולים לזהות את הפוטנציאל, את הכוונות הטובות, את הנסיבות המקילות. וממקום כזה של אמונה באדם, אנחנו יכולים לתמוך בו ולחזק אותו בדיוק ברגעים הקריטיים.
לכולנו יש אחים, ביולוגיים או רעיוניים.
אנשים שקשורים אלינו בעבותות של חברות, משפחה או גורל משותף.
והתפקיד שלנו כלפיהם הוא לא לחכות עד שיהיה מאוחר מדי, אלא ללוות מקרוב, להיות נוכחים ורגישים לסערות הפנימיות מתחת לפני השטח.
אולי ניקח את השבת הקרובה כהזדמנות לתרגל את היכולת לראות את הטוב הנסתר באנשים שסביבנו?
לנסות לדון אותם לכף זכות, במיוחד כשהם נראים שבירים או מתקשים. וכמובן, ללמד זכות על כלל ישראל, ולראות את הטוב הגנוז בהם גם כשנדמה שלא.
ובעסרת השם שכשנידבק במידתו המיוחדת של הרבי מבלז, נזכה גם אנחנו למופתים ולישועות שכל אחד מאיתנו, וכולנו ביחד, כל כך צריכים.
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
