אחרי שנים ארוכות של אכילת מן, "לחם מן השמיים", בני ישראל מתאווים לבשר. "מאסנו בלחם הקלוקל", הם אומרים למשה, והוא – מנין לו בשר במדבר?
משה פונה אל ה', ותשובתו מעניינת: לך ואסוף שבעים איש מזקני (חכמי) ישראל, "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו איתך במשא העם".
איזו מין תשובה היא זו, ואיך היא פותרת את הבעיה? הם ביקשו בשר, ואתה שולח להם רבנים?…
אלא – דבר גדול לימדה התורה.
לפעמים, הבשר הוא לא רק בשר. התאווה אף פעם אינה נובעת ממחסור אובייקטיבי בלבד. האדם חש מחסור גופני כי נפשו רעבה ואינה יודעת למה. כמו שפותחים את המקרר כי "בא לי משהו", למרות שזה עתה סיימנו ארוחה דשנה… זה לא האוכל, חביבי!
שורש הבעיה באמת הוא העדר סיפוק רוחני, והוא משפיע על הנפש. אצל בני ישראל זה היה בשר, והיום?
סרטונים ביוטיוב, חדר כושר, אתרים לא צנועים, טלויזיה פועלת ברקע… כל הזמן לעשות משהו כדי להשקיט את הקול הפנימי שמכריז "אני פה!", ותובע תשומת לב קיומית.
זהו קולה של הנשמה.
הנשמה היא זו שדורשת עוד ועוד – בגלל שהיא באה מהאינסוף, ושייכת אליו. אצלה אין שום מגבלות, שום קשיים או צמצומים. אצלה הכל בלי גבול.
אך מכיוון שהיא אינסופית, כל הדברים הגשמיים שבעולם לא ממלאים את תאוותה. רק המזון המתאים לה.
מי שצמא משתוקק לשתות, אך לא כל מים מתאימים – מי מלח רק מגבירים את הצמאון.
הפתרון האמיתי הוא טיפול שורש של הנפש. להגביר באדם את מהותו הרוחנית, לעורר מחדש את כוחה של הנשמה, עד שהיא תאיר מעצמה גם את כוחות הגוף.
הצבתם של שבעים מזקני ישראל בתוך המחנה, שילמדו את העם עניינים שברוח – היא הפתרון. ככל שיימצאו בינינו יותר אנשים כאלה, כך נחזק את כוחות הרוח שבנו. ואז תתגלה הנשמה מתוך שמחה עליונה, "עוז וחדוה במקומו", ותסחוף איתה את הכל, בכל מכל כל.
(על פי הרב יעקב אריאל)
שבת שלום!
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
