"הליגה למניעת כפייה דתית" הוקמה ב-1950, בידי אישים כמו עוזי אורנן ופעילים ממפלגות השמאל הקיצוני. אך לא רבים יודעים כי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, ראש ישיבת "מרכז הרב" ומי שעמד בראש תנועת "גוש אמונים" והוביל את הציונות הדתית בקו תקיף ועצמאי – היה חבר באותה ליגה, ואף תרם לה כסף…
כן כן. כשקרא על הקמתה בעיתון ביקש להצטרף, ואכן הקבלה הראשונה של "הליגה" הייתה על שמו. לאחר זמן פרש ממנה, כשהתברר שהליגה אינה נגד כפייה דתית, אלא למען כפייה אנטי-דתית.
מה הביא את הרב להצטרף לליגה?
הרב קוק חזר שוב ושוב שהוא נגד כפייה דתית: "מצד התורה, אין מקום במצבנו העכשווי לשום כפייה דתית, ועל אחת כמה וכמה לטרוריזם חרדי של כפייה פרטית". הוא האמין כי יש לחנך ולקרב, ובשום פנים לא לכפות על אדם אמונה שאינו מאמין בה. עם זאת, הוא סבר כי במסגרת חוקי המדינה היהודית, ראוי שיהיו חוקים שיקבעו כי הפרהסיה הציבורית של המדינה תתנהל במסגרת יהודית: שבת, כשרות, נישואין וגירושין וכד'.
כפייה – לא, חקיקה במסגרת דמוקרטית – כן.
הרעיון העמוק שעומד מאחורי תפיסה זו הוא דברי התורה כי שיבתו המופלאה של עם ישראל לארצו הינה תחילתה של שיבה גם ברוח. תחילה הגוף חוזר, ואחר כך גם הנשמות.
הראי"ה קוק כתב כי בתהליך התשובה הלאומי יש 4 שלבים:
א. כבוד הדת (התייחסות חיובית בסיסית),
ב. חיבת הדת (לא רק כבוד חיצוני אלא היכרות נעימה עם עין טובה),
ג. הכרת הדת (היכרות עם תורה ומצוות ולימוד וכו')
ד. קיום הדת (שמירת תורה ומצוות).
כלומר השלב הראשון הוא לכבד את הדת, לראות אותה בעין טובה, וממילא לכפייה דתית אין מקום.
דברים אלה נמצאים בפרשת השבוע: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם".
חילול השם נחשב לעבירה חמורה ביותר, ולעומת זאת קידוש ה' הוא מצווה גדולה ביותר.
הרעיון מאחורי מצווה זו הוא כי מעשים שגורמים לירידת קרנה של היהדות ולהשפלתה בעיני הציבור או בעיני עמים אחרים, הם חילול ה'. כך למשל אומר הנביא יחזקאל כי עצם הימצאותו של עם ישראל בגלות הינו חילול ה'. דוגמה נוספת היא כאשר אנשים מאמינים עושים מעשים בלתי מוסריים (גם אם הם מותרים על פי התורה) – "דתי וככה הוא מתנהג?". מאדם מאמין מצופה יותר שינהג ללא דופי ("להיות ראוי", ראו סוכרייה משבוע שעבר – פרשת אחרי-קדושים).
מצוות קידוש ה' היא מצב שבו אדם מוסר את עצמו למיתה למען ה'. אומנם יש דרגה נעלית לא פחות של קידוש ה', והיא כאשר אדם מתנהג בצורה ראויה ומוסרית, ובכך גורם להעלאת קרנה של האמונה ולרחישת כבוד כלפיה וכלפי המאמינים. לפי זה, כל מעשה מוסרי טוב שמעורר חיבה והערכה כלפי יהודים וכלפי האמונה, שאף גורם לאנשים לרצות להיות כמוהו, הינו קידוש ה'.
כפי שכתב הרמב"ם:
אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם, ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה… ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין… עד שיימצאו הכל מקלסין [משבחים] אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את ה'. ועליו הכתוב אומר: 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'.
זו לדעתי הייתה הבנתו של הרב צבי יהודה זצ"ל. כפייה דתית היא חילול ה' כיוון שהיא מרחיקה את הציבור מכבוד הדת, ובטח מחיבתה. לכן הוא האמין כל כך בחינוך, בהסברה, בלימוד, מתוך אמונה שהנשמה הנמצאת בתוכנו רוצה להתקשר ולהתחבר עם מקורה האלוקי מעצמה. כפייה רק מעוררת אנטי. לעומת זאת, צריך להבחין בין חוקים שנועדו לשמירת צביון יהודי לבין חוקים שנועדו לכפות על הפרט לקיים דבר שהוא אינו מאמין בו.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו עכשיו לקבוצת סוכרייה לשבת
