אנשים אומרים:
"לא נחזור לשישי באוקטובר!"
ואני אומר,
הלואי שהיו נותנים לי לחזור לשישי באוקטובר.
לפעמים אני מדמיין
מה הייתי עושה לו הייתה לי אפשרות לחזור בזמן,
עם כל מה שאני יודע היום.
איך הייתי נוסע בין ישובי הדרום ומזהיר את הרבש"צים, השוטרים ומארגני המסיבה.
איך הייתי דוהר בין המרחבים אל הבסיסים והמוצבים,
תוך כדי שיחות טלפון לכל מי שרק אפשר.
שישימו לב שמשהו קורה, שייערכו.
אבל אז אני נזכר שאלה רק דמיונות.
את מה שקרה איש לא יוכל להחזיר לאחור,
לפחות לא בגלגול הזה.
כשכולם מדברים על "היום שאחרי",
בואו נדבר רגע על ה"יום שלפני".
ב-7.10 חל שמחת תורה.
זה אומר שה-6.10 היה היום האחרון של חול המועד סוכות –
"הושענא רבה" (ההושענא הגדולה).
ביום זה נהגו בבית המקדש להקיף את המזבח שבע פעמים,
ולחבוט עם ענפי ערבה בקרקע.
זה מנהג עתיק ששייך לעולמות הסוד,
ונוהגים לקיים אותו עד היום.
יום מלא תפילות ותחנונים – הושע נא!
אבל מי דמיין לעצמו, ככה…
למה נזכרתי בכל זה?
כי בסיום הפרשה שלנו מסופר על חג הסוכות ועל ארבעת המינים,
שנוטלים בחג מדי יום:
אתרוג, לולב, הדס וערבה.
לפי המדרש, בכל אחד מארבעת המינים יש מעלות אחרות:
באתרוג יש גם טעם וגם ריח,
כלומר גם חכמה וגם מעשים טובים.
ללולב (תמר) יש טעם מתוק אך אין ריח,
להדס יש ריח טוב אך לא טעם,
ולערבה אין לא טעם ולא ריח.
אם כך, מוזר שבהושענא רבא חובטים דווקא עם הערבה.
למה לא עם לולב, אתרוג, הדס?
במדרש אחר, נמשל כל אחד מארבעת המינים לאיבר בגוף:
הלולב הארוך כנגד השדרה,
האתרוג הכדורי כנגד הלב,
עלי ההדס כנגד העיניים
ועלי הערבה מזכירים את צורת הפה.
החוכמה היהודית מלמדת: "הקול קול יעקב, והידיים ידי עשיו".
כוחו המיוחד של ישראל הוא בפיו, בכוח התפילה.
אבל זו תפילה בלי טעם וריח –
כלומר של מי שמודע לחסרונותיו עד כאב.
של מי שמודע לאפסיותו ולכשלונותיו.
שמבין שאין לו דבר מעצמו, שנותר ללא אגו.
שעומד מול בורא עולם, תלוי לחלוטין על בלימה,
מודע לכך שהמחשבה המגוחכת שיש לו שליטה על חייו
ועל המציאות הסובבת היא בגדר פנטזיה בלבד.
אולי אנחנו צריכים לחזור להיות אנשי ה-6.10, אבל כאלה.
אנשים שהדבר היחיד שנשאר להם הוא כוח התפילה.
בתורה מסופר על המלחמה של עם ישראל בעמלק,
שהתחוללה בזמן שמשה עמד על הר סמוך.
בכל פעם שהרים את ידיו למעלה עם ישראל ניצח
ובכל פעם שהתעייף והוריד אותן, עם ישראל הפסיד.
המשנה תמהה על כך:
"וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה
ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים.
ואם לאו, היו נופלין".
הסוד הוא לאן אתה מסתכל.
יכול להיות לך מכשול שעולה 3.5 מיליארד שקל,
ועדיין לא תראה מה קורה לך מול העיניים.
אי אפשר לנצח בלי צבא, אבל אצלנו אי אפשר גם לנצח בלי תפילה.
אולי הגיע הזמן לחזור ל-6.10
לחזור שוב למילים
לתפילות
לבקשות
לתחינות
והפעם לבקש מחדש,
בכוונה גדולה יותר מאי-פעם
את התפילה המיוחדת שאומרים בזמן חבטת הערבה:
"יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהָגֵיהֶם הַטּוֹבִים,
שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ.
וּזְכוֹר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ,
וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ,
וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה,
'תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה',
וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים".
אמן כן יהי רצון.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי, סוכרייה לשבת
