בליל הסדר מקיימים כמה וכמה מצוות: אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע הכוסות, אמירת הלל, שמחת החג ועוד. אבל המצוה הכי יהודית בלילה הזה היא: לספר. אולי כבר התרגלנו לכך מאז ילדותנו, אבל העובדה שלילה אחד בשנה יושב עם שלם ומספר על קורות עברו ועל ההיסטוריה העתיקה של סבא וסבתא היא סיפור בפני עצמו, שמלמד הרבה על מי שאנחנו – עם שממשיך את דרך אבותיו.
לפני כמה שנים, מורה לספרות באחד הקולג'ים בארצות הברית הטילה על תלמידיה משימה, לכתוב תיאור של קורות משפחתם. היא הבחינה בתופעה מעניינת – התלמידים שידעו הכי הרבה פרטים על משפחתם היו התלמידים הטובים ביותר בכיתה. בעלה הפרופסור החליט לערוך על כך מחקר מקיף באמצעות שאלון ובו עשרים שאלות בלבד כגון: האם אתה מכיר מישהו במשפחתך שקרה לו אירוע טרגי והוא התאושש ממנו? איך ההורים שלך הכירו? וכדומה.
התוצאות היו מדהימות: התברר שהסטודנטים המצטיינים ידעו הרבה פרטים על משפחתם , הרבה יותר מאשר שאר הסטודנטים.
מסתבר שהיכרות עם העבר שלך משפרת באופן ישיר את העתיד שלך… המחקר גם בחן מה קורה לסטודנטים הללו בהמשך החיים והגיע למסקנה שהכרת ההיסטוריה המשפחתית היא הגורם הודאי ביותר לניבוי הצלחה בחיים (!).
מה אפשר ללמוד מכאן? כמו שאמרו הגשש החיוור, "בניין שבונים אותו ארבעים קומות באוויר – קודם כל בונים אותו שמונים קומות באדמה". בניין זקוק ליסודות יציבים, ממש כמו שעץ זקוק לשורשים חזקים. החיבור לאדמה יוצר את האפשרות לטפס לגובה.
וגם האדם זקוק לשורשים חזקים כדי שיוכל לפרוץ קדימה. מי שמחובר לעבר שלו ויודע מאין הוא בא יודע לאן הוא הולך. לא רק יודע לאן, אלא פשוט צועד לשם…
ליל הסדר הוא הזדמנות נפלאה להזכיר לנו, לילדינו ובעצם לכולנו, שמקורנו בעם קטן של עבדים, שהבינו יום אחד שיש להם תפקיד גדול: לשנות את העולם.
חג שמח!
